לחם דמעה על איכה ה:א

זכור ה' מה היה לנו. שמעתי כי בהיות שאין הרע' המגעת אל מי שלא הורגל בטובה כל ימיו נערכת עם מי שהו' היה בטוב' ועכשו באה עליו רעה כי זה בודאי הלא רעתו רבה כי קשה עליו מאד כי הוא מורגל להיו' לו טובה ולכן אמרו ישראל זכור ה' הטובה שהיה לנו לשעבר ורום המעל' אשר היה עלינו בזמן אשר עבר והביטה וראה עתה את חרפתינו כי קשה מאד עלינו כי היינו מלומדים בטובה.

א"נ אמר זכור ה' מה היה לנו. ממה שהרגו הגויים בנו ושפכו דמינו כמים סביבות ירושלים וגומר הרי מה שהיה על המתים שכבר מתו ביד האויבי' והביטה וראה את חרפתינו אנחנו אשר אנו חיים עדנה כי כל היום חרפוני אויבי וכתיב הביט חסר בלא ה"א לומר כי אף שההבטה היא מרחוק אעפ"י כן אינו צריך הבטה גמורה ושלימה כי חרפתינו גדלה כ"כ שהיא נכרת ונראית בהבטה חסר' וזה שאמר הביטה הבטה חסרה אף שלא תביט בעצם מיד אתה תראה את חרפתינו:

א"נ אפשר שאמר הביטה חסר ה"א וגם יובן למה כפל הביטה וראה ופתח בהבטה וסיים בראיה אמנם התחיל לשאול ממנו ית' מן המועט אל המרובה ובהיות כי בעונותינו שרבו סילק הש"י את שכינתו מן התחתונים ויאמר אלכה ואשובה אל מקומי הראשון הלא הוא השמים לכ"א ידענו כי כבר נסתלקת מבינינו ואתה עתה בשמים ממעל אבל עכ"ז משם ממכון שבתך הבט כי הבטה היא ממקום רחוק ולפי שאפי' להבטה שלימה שיביט משם ממקומו עלינו בשלימות אין לנו זכות על זה לכן לא שאל רק הבטה ואפי' שתהיה הבטה חסרה כי ידענו כי אין בנו זכות לשתביט בהבטה שלימה ואחר אשר שאל ההבטה הוסיף לשאול שיראה בדרך ראייה ושירד לראות מקרוב את חרפתינו שמחרפים לנו הגוים וזהו את חרפתינו דקאמר והוא כדמיון שארז"ל בכותי שהולך לשאול בפתחים בראשונה שואל שיתנו לו בצל ואחר שנתנו לו בצל או' בצלא בלא פתא נסיב לבא ונותנים לו גם את הפת.

א"נ אפשר כי היה נר' בעיני בני ישראל כי לקחה מיד ה' כפלים וגומר כמאמר הנביא ע"ה ולכן חילה פני אל ואמר זכור ה' מה היה לנו כלומר העבירו' שהיה לנו בידינו והביטה ג"כ וראה את חרפתינו ושום זה לעומת זה ותראה איך לקינו בכפלים ומכ"ש שתם עונינו: