לחם דמעה על איכה ד:ו

ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום. ואף שנקט חטא' בסדום והכא עון ופשיטא שעון גדול מחטאת ומה צורך לומר ויגדל אלא הכונה לומר אף אם נניח במונח שהיה ההיא דסדום עון זה היה גדול וז"ש ויגדל עון בת עמי כ"ש שזה עון וזה חטא' וז"א מחטאת סדום והראיה כי גדל עון בת עמי כי שם בסדום היתה הפוכה כמו רגע ואנחנו סבלנו עול כפלים ומרעה אל רעה יצאנו אלף ותק"לב שנה שנתארך גלותינו ובכל יום ויום קללתו מרובה מחברו ועוד שבסדום לא חלו בה ידי בני אדם אלא נהפכה ע"י המלאכים כדפרש"י ז"ל אבל בישראל שלטו ידי בני אדם נ"נ ואדום.

א"נ אמר ויגדל עון בת עמי. מפני כי סדום נהפכה כמו רגע מפני שלא נמצא צדיק שיגן עליהם וז"ש ולא חלו בה ידים לא היה צדיק ביניהם שישא את כפיו בתפלה עליהם אבל אם היה בהם עשרה צדיקים היו ניצולים ולא כן בישראל כי אף שהיו ביניהם צדיקים לא עמדו להם זכות הצדיקים להצילם וז"ש זכו נזיריה משלג הנזירים והפרושים שהם הצדיקים שהיו בהם זכו גופם וחומרם יותר משלג שהיה גופם טהור וקדוש כזכוכית לבנה וצחו מחלב ועל חלק נשמתם אמר אדמו עצם כעצם השמים לטוהר אותם החלקים שבפנים לגופם שהם הרוח והנפש והנשמה שהם תוך גופם וזהו מפנינים אותם שלפני' לגוף הם מאירי' ומזהירי' כספיר והם מאירות כמו שהיו בעת שנגזרו ונחצבו מתחת כסא הכבוד וזהו ספיר גזרתם דקאמר וכענין תנה לו כמו שנתנה לך.

ואפשר עוד שאמר שהנזירים שהיו נודרים בנזיר לא היו נודרים מחמת כעס אלא לשם ה' להכניע את יצרם כי היו יפים והיה יצרם מתגבר עליהם על רוב יופיים ועל כן היו נודרים בנזיר להכניע את יצה"ר וכמעשה דההוא נזיר המובא בגמרא שהיה יפה עינים וטוב רואי ושערותיו קווצות לו תלתלים ואמרו לו ירבו כמותך נזירים בישראל וז"ש זכו נזיריה הנודרים נזירות זכו חומרם משלג וצחו מחלב ובשביל שהיו יפים שאדמו עצם מפנינים והיה כספיר גזרתם ותוארם לכן היו נודרים ועכ"ז לא הועיל להם להנצל מיד אויב.

ואמר עוד שהיו הצדיקים שביניהם צנועים כי אף שהיו מתים ברעב לא היו שואלים בחוצות צדקה לעני מפני הבושה וז"ש חשך משחור תארם מרעב ואפ"ה לא נכרו בחוצות לשאול אוכל לנפשם מרוב ענותנותם.

א"נ ספר מן הרעה הגדולה שהיה להם אז בזמן החרבן שהיו מתים ברעב ואין מי שירח' עליהם וז"ש חשך משחור תארם מן הרעב ולא נכרו בחוצות כלומר אין מרחם וחומל עליהם והכרה הוא לשון הטבה וכענין יהי מכירך ברוך כי האיש שעשה טובה עמך יהי ברוך ועל אלו אמר שלא נכרו בחוצות כלומר אין מי שיכירם ויעשה טובה עמהם ואומרו בחוצות הכונה כי לא מבעיא שלא היו הולכים לבקש את העני הנצרך ולהטיב עמו בביתו אלא אפילו שהעני היה יוצא בחוצות לשאול צדקה מהעוברים ושבים ועכ"ז לא נכרו ואין מכיר אותם להטיב עמהם באופן כי חשך משחו' תאר' מן הרעב עד שלא נשאר עליהם אלא העור לבדו והעור כדי למצא לו שום ליחלוח היה הולך ומתדבק אל העצם בשביל לחות המוח אשר בקרבו וזהו צפד עורם על עצמם והעצם היה יבש כעץ שלא היה שום מוח בקרבו ובאיוב נאמר בעורי ובבשרי דבקה עצמי שם שהיה לו בשר ושומן אז היה בבשר לחות והעצם היה מטבעו הולך ומתדבק אל הבשר עד למצא לחות מהבשר אבל הכא שלא היה בהם בשר אלא עור לבדו היה העור נדבק אל העצם והעצם היה יבש כעץ באופן כי טובים היו חללי חרב מחללי רעב וכדמפרש לקמן.

א"נ אמר ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום הכונה כי עם היות כי חטאת סדום עצמו מספר בכמות ובאיכות עכ"ז גדל עון בת עמי בערך היותה בת עמי אשר קרבתי אותה לפני הר סיני ונתתי לישראל את התורה אשר מורה להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ועכ"ז חטאו והעוו למרום עיני אביהן שבשמים גם אם לא חטאו כובד חטאות של סדום עכ"ז בערך היותם אלו בת עמי בערך זה גדול עון בת עמי מחטאת סדום אשר מעול' לא ראו אור ולכן מייחס מה שעשו סדום לחטאת ומה שעשו ישראל לעון וגדול ועכ"ז היתה הפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים אפשר שיהיה ידים מלשון נבואה וכמ"ש המתרגם לפי דרכו ויהיה מלשון היתה עלי יד ה' ולא חלו בה ידים כלומר שלא היו בה נביאים שיתנבאו שאילו היו בה נביאים אולי היו ניצולים בזכותם ובישראל היו בה נביאים וצדיקים גמורים ועכ"ז לא הועילו להם כלום והטעם לפי שגדול עונם מנשוא כדאמרן והעד שגדל עון בת עמי הוא היות בה כמה צדיקים ולא הועילו להם וז"ש זכו נזיריה מלשון כזר וכתר שהיו מוכתרים בכל הד' כתרים כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר ש"ט וז"ש זכו נזיריה כלומר כתריה זכו והם האנשים שהיו מוכתרים באלו הכתרים זכו משלג וצחו מחלב כלומר כי לעולם היה השי"ת מתנהג בעולם בסבתם ברחמים שהוא דמיון השלג והחלב כי כל לבנונית הוא סימן של רחמים ואם לפעמים היה מתנהג עמהם באדמימות ובדין כי כל אדמימות הוא דין וז"א אדמו עצם מפנינים כלו' אם לפעמים אדמו עצם מפנינים והיה מתנהג עמהם בדין עכ"ז ספיר גזרתם הכונה כי עם היות שהיה מתנהג הש"ית עמהם בדין לעולם היו חיים וקיימים כספיר הזה וכמ"ש ז"ל בטבע אבן הספיר מעשה באדם א' שהלך למכור ספיר ברומי א"ל הלוקח ע"מ לבודקו אקחנו נתנו על גבי הסדן והתחיל מקיש עליו בפטיש נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר במקומו ע"כ: וכן היתה גזרתם כספיר כי גם אם היו מכים עליהם בפטיש ובייסורין ע"י אדמימות הדין עכ"ז היו הם לעולם חיים וקיימים והסדן נבקע והפטיש נחלק אמנם עתה בעת החרבן אפילו אלו הצדיקים שזכו כו' כדאמרן עתה אפילו להם לא הועילו רק חשך משחור תארם וגומר והיו מתים ברעב וטובים היו אלו היו מתים חללי חרב מחללי רעב.

א"נ אמר ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ומ"ם מחטאת לא יהיה מ"ם היתרון אבל יהיה מ"ם הסבה כלומר מסבת חטאת סדום אשר ראו ישראל שחטאו אנשי סדום ועל כן נהפכה כמו רגע ועכ"ז ראו ולא לקחו מוסר ולזה הוא נערך עון בת עמי לעון גדול וז"ש ויגדל עון בת עמי וממה נתגדל עון בת עמי מסבת חטאת סדום ההפוכה כמו רגע ואפ"ה לא חלו בה ידים כלו' לא חלו עמה עם כל מה שראו שאירע לה והיה ראוי שיכאבו ידי חוטאי' אחרים ויספקו כף אל כף באומרם פן כמקרה סדום יקרה לנו ועכ"ז ראו שהיתה הפוכה כמו רגע על חטאתיה ועכ"ז לא חלו בה ידים לא חלו כענין לא חלי ולא מרגיש לא חלו בסבתה ידים אחרות לראות וליקח מוסר רק חטאו ועוו ועל כן אמר ויגדל עון וכו'.

אי נמי כפי פשוטו שהוא מ"ם היתרון וביאר בערך מה מעריך לעון ישראל גדול מחטאת סדום לפי שהיתה הפוכה כמו רגע כמימריה וזה בהיות שלא חלו בה ידים כלל להרע עמה לא ידי אויבים מלמטה ולא ידי מלאכים מלמעלה אבל לעולם ישבה על שמריה ולכן אין להאשים ולהגדיל כל כך את חטאתם כי בראותם כי ישליו אוהליהם ובטוחות למרגיזי אל לזה לא היו שבים בתשובה אבל עון ישראל עון גדול מנשוא כי כבר חלו בה ידים פעם ושתים אם בגלות מצרים ויעבידו מצרים את בני ישראל וכו' והשי"ת הוציאם מעבדות לחירות והי' ראוי שיראו ויקחו מוסר וכן חלו בה ידים פעם שנית בחרבן בית ראשון ואח"כ כאשר נושעו בבי' ב' חזרו לחטא ולהרשיע ועל כן אמר ויגדל עון בת עמי לפי ששם היתה הפוכה כמו רגע בפעם הראשונה ושוב פעם אחרת מקודם זה לא חלו בה ולא שלטו בה ידים וישראל שטעמו טעם גלות וחלו בו ידי האויב ועכ"ז לא לקחו מוסר.

אי נמי אומרו ההפוכה כמו רגע וכו' הכונה כי מן העונש יתאמת איזה עון היה יותר גדול וזה כי אנשי סדום לא טעמו מהייסורין רק רגע כמימריה וז"א ההפוכה כמו רגע וגומר כלומר לא הספידו בידים אלו את אלו ולא נכאבו בה ידים כי כן דרך הספדניות לספוק כף אל כף וז"ש ולא חלו ונכאבו בה ידים אמנם בבת עמי קול נהי נשמע מציון ועליהן נאמר קראו למקוננות ותבואינה באופן שחלו בה ידים ולא היתה הפוכה כמו רגע אבל נתארך רעתם וצרתם וגלות' זמן רב וכל יום ויום קללתו מרובה מחבירו ובכל יום ויום ההספד הולך ומתגדל.

אח"כ מצאתי להרב מורי זלה"ה שפירש כדברי במה שפירשתי לעיל כי קרא גדול לעון ישראל בערך היותם אלו בת עמי כדפרישית לעיל. וז"ל מה שעשו ישראל בערכם ראוי להקרא עון בהיותם מלומדים בדרכי ה' ועמהם אור תורת ה' המלמדם להועיל ומזרזם לבלתי נטות אל השמאל כלל ולכן איזה דבר שיעשו ואף אם יהיה דבר קל יחשב לעון כבד אמנם אנשי סדום אף אם הועד עליהם בתורה ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד מ"מ נדקדק אומרו וחטאים שהוא כינוי אל השוגגים והטעם שהיו מוטים ונוטים אל הרשעות וטבע' רע ולכן ראוי לכנות כל מעשה אשר יעשון בשם שוגג שהוא כמו אנוס ולזה כיון הפסוק באומרו ויגדל עון בת עמי מצד שראוי לקרותו עון בערך היות' בת עמי מחטאת סדום שבערך היותם אנשי סדום ראוי להקרא חטאת כדאמרן:

ועם זה יובן טעם מז"ל על פסוק וסביביו נשערה מאד מלמד שהק"בה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה והסברא נותנת להפך כי מי שלעול' לא חטא אף אם יחטא חטא גדול ואפילו ב' וג' היה ראוי לעבור עליו ובמ"ש מתורץ ומיושב שבהיות הצדיק מלומד ונטוי אל הדרך הטוב אם יעקל מעט הוא פשיעה גדולה וראוי לעונש גדול ולפיכך מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה אמנם הרשע שהוא נטוי אל הדרך הרע הוא כמעט קצת אנום ואין ראוי לדקדק עמהם כ"כ. וזהו אצלי פי' הפסוק שאמר הנביא ישעיה ע"ה. אורח לצדיק מישרי' ישר מעגל צדיק תפלס. כלומר יען היות שאורח לצדיק ומנהגו הוא ללכת מישרי' ומלומד טבעו בהם לכן אתה הש"ית שאתה ישר בכל הדברי' גם בזה אתה מתנהג ביושר במה שמעגל צדיק תפלס ותשקול ותדקדק שלא יתעקל אפילו כחוט השערה עכ"ל.

ואצלי פי' מז"ל שאמרו וסביביו נשערה מאד מלמד שמדקדק עם צדיקיו כחוט השערה הסברא לזה היא פשוטה כי להיות שהצדיק לעתיד לבא יזכה לחזות בנועם ה' סביבו' מעילי רגלי השכינה ונהנה מזיו השכינה על כן כדי שיזכה הצדיק למעלה רמה ונשגבה כזאת להיות סביבו ית' מאוכלי שולחנו על כן מדקדק עמהם אפילו כחוט השערה ואותו החוט השערה פורע אותו בזה העול' ומדקדק עמו השי"ת להפרע ממנו בזה העולם וכן לכל הצדיקים מדקדק עמהם אפי' כחוט השערה כדי שבזה יזכו לעתיד להיות סביביו וז"ש וסביביו נשערה מאד כלומר אותם הצדיקים שהשי"ת חפץ בשביל מעשיהם הטובים שיהיו סביביו לעתיד לבא לאלו מדקדק עמהם כחוט השערה אמנם לאות' אשר לא הגיעו למדרגת שיהיו לעתיד סביביו ית' גם אם לא יהיו בגדר שירדו לגיהנם כיון שאינם מאות' בני עליה שהם סביביו ית' אינו מעלה ומוריד החוט השערה בהם ואינו מעכב כלל לחלק' אשר יש להם לעתיד ועל כן וסביביו נשערה מאד.

ופירוש פסוק אורח לצדיק וכו' מסכי' עם זה כי צדיק הוא יותר חשוב מישר כי הוא מצדיק משלו ועושה לפנים מהשורה ע"ד מש"ה מאזני צדק יהיה לך צדק משלך כלומר שכשימכו' יכריע המאזני' ויצדק משלו ליתן לו יותר מעט ממה שיגיע לו על כף היושר ולכן הצדיקי' אשר יזכו לעתיד להיות סביביו ית' על כן צריך שיעשו לפני' מהיושר ולפנים מהשורה וז"ש אורח לצדיק מישרי' ידוע כי כל אורח יקרא דרך שאינה כל כך סלולה והעד אורחו' עקלקלו' וז"ש אורח לצדיק מישרי' כלומר לצדיק עשות הוא מישרי' והוא כף היושר לגבי דידיה מלתא זוטרתי היא וכמעט שיכונה לגבי דידיה לאורח ולכן ישר מעגל צדיק תפלס כאלו הוא הפוך כלומר מעגל ישר של צדיק תפלס הכונה אפי' המעגל הישר של הצדיק תפלס אותו ותדקדק עמו כחוט השערה מסכים למז"ל שמדקדק עם צדיקיו כחוט השערה לראות אפילו אם אותו המעגל הישר של הצדיק יש בו שום פנייה שלא לשמה או שום דופי אפילו שיהיה כחוט השערה וזה אמר כנגד הצדיק אמנם כנגד כוללות בני ישראל אמר אף אורח משפטיך ה' קוינוך כי כוללות בני ישראל בהכרח כאשר הם מקוים לשי"ת שייסעם לעשות משפטיו ית' הלואי שיעשוהו באופן שנקרא אורח שיש בהם שום פניה חיצונית וז"ש אף אורח משפטיך כלומר קיום המשפטים בגדר שיקראו אורח אפילו לזה קוינוך שאתה תסייע אותנו אבל שנקיי' המשפטים לשמה בעצם וז"ש לשמך ולזכרך תאות נפש כלומר שיהיה הקיום לשמך ולזכרך לבד מבלי שום פניה אחר' זה הוא תאות נפש כי הנפש לבד מתאו' לזה לעבוד מאהבה גמורה אמנם לכללו' העם הגוף החומרי אינו' מניח אותם לעבוד את ה' מאהבה ולקבל משפטיך ולקיימה בשביל שמך ובשביל זכרך וז"א לשמך ולזכרך תאות נפש כלומר תאות הנפש הרוחנית ולא הגוף החומרי וכדאמרן.

והרב מורי זלה"ה כתב עוד וז"ל ואפשר עוד לפרש שנמשך לדבר על הרע הגדול המגיע לישר' מצד האויבים אשר עושים להם במזיד ובכונה כמאמר הנביא אשר אתה קצפת מעט והמה עזרו לרעה בגודל אכזריות בלי חנינה כלל וכמו שסופר למעלה וז"ש ויגדל עון בת עמי כלומר העון שעושים עם בת עמי אלו הצרים האכזרי' יותר מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ועכ"ז בבת עמי לא חלו בה ידים כלומר אין אדם שיהיה מיצר ומתכאב בצרתה לספיק את כפיו אפילו להראות לפני' עם שלא יהיה בלב ונפש אין גם א' שיעשה את זה ואין לך צער גדול מזה לאדם היושב בצרה ובמר כ"א ראותו שאין מיצר בצרתו.

ומה מתוק מדבש מ"ש המתרגם ולא שריאו בה נביאייא לאתנבאה לאהדורא בתיובתא ע"כ. פירשו ידים מלשון היתה עלי יד ה' כו' והכונה שעון בת ציון היה בהתראה ובתוכחת הנביאים השכם ושלוח ולא הועילו ולפיכך העון עלה במדרגה ונתגדל יותר מעון בת סדום שלא היתה שם התראת הנביאים בדבר חזון כלל: