לחם דמעה על איכה ד:כב

תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך וכו'. הכונה בהיות כי יש לאדם עונות וחטאות ועונות הם המזידים וחטאות הם השגגות ואמר לבת ציון כי בשיתום עונה וימרק בגלותה את עונה אשר עותה תכף השי"ת יגאל אותה ולא יוסיף לעכבה בגלות כדי שתמרק גם החטאות לפי שהחטאות כשיבנה בית המקדש יש להם תיקון שתביא קרבן ויכפר וז"א תם עונך וכו' כלומר איני מעכב אותך בגלות אלא עד שתמרק העון והוא המזיד כי זה אין לו תיקון בקרבן אמנם כאשר יהיה כי תם עונך בת ציון אז לא יוסיף הוא ית' להגלותך כלומר לא יוסיף לעכב אותך עוד בגלות כי בכל עת שמעכב אותנו בגלות הוה ליה כאלו בכל עת ועת הוא יגלה אותנו וז"א לא יוסיף להגלותך כי תכף בהתם העון לא יוסיף להגלותך על החטאות כי החטאות יתורנו על ידי הקרבנות בבנין בית המקדש אמנם לבת אדום אינו כן כי בתחלה פקד עונך בת אדום והוא המזיד ואחרי שיתום העון אח"כ גלה על חטאתיך לפקוד גם עליהם חטאתם והם השגגות ואמר לשון גילוי בחטאות לפי שמקודם כאשר יש עונות לאדם העונות שהם הגדולים והחמורים הם מכסים את החטאות שהם קלים וקטנים והם מכוסים בעונות ונפרעים מן העונות ואחר שפקדו על העונות מה שהיו ראוי עליהם אז נתגלו החטאות כדי שגם הם יקחו חלקם וז"א פקד עונך בת אדום כאשר כבר פקד עונך בת אדום אז גלה על חטאתיך ויתגלה פנקס החטאות להשיב לה עליהם גמולה בראשה וז"א גלה על חטאתי' כי אין להם כפרה על החטאות על ידי קרבן אלא צריך להנקם מהם גם על החטאות. ועם זה אפרש מש"ה אשרי נשוי פשע וכו' כלומר העיקר הוא שיהיה האדם נשוי פשע שהוא המזיד כי החטא לעולם השי"ת מכסה אותו ואינו מגלהו אולי יזכה שיבנה בית המקדש ויכופר ולכן הוא מכסה אותו וז"א כסוי חטאה אבל לבת אדום גלה על חטאתיך.

אי נמי הכונה נפי שלמעלה התודה על עונות ישראל והיה מקונן איך נשמתינו ורוח אפינו נלכד בשחיתו' היצה"ר וסיעתו הרודפים אחרינו אמר כי בעת שיבא לציון גואלינו אז יוסר לב האבן מבשרינו ולא יוסיפו לחטא ועל זה ניחם הנביא את ישראל ואמר תם עונך בת ציון כלומר עוד לא יוסיף לעוות אדם במצותיו ית' כי כבר תם עונך ולא יהיה היצ"הר בעולם באופן כי בודאי לא יוסיף עוד להגלותך כי בהבטל המסבב תבטל המסובב ומסבב הגלות הוא העון וכיון שיתום העון לא יוסיף עוד העון להגלותך ומלת יוסיף ולא יוסיפו עוד לחטא בודאי שלא יוסיף אפשר ששב אל העון כי כמעט שהוא המגלה בגלות לישראל וכיון שיתום לא יוסיף עוד העון להגלותך ואז בימים ההם ובזמן ההוא יתחיל לפקוד עון בת אדום וז"א פקד עונך בת אדום ואפשר שגם מלת פקד שב אל העון כי העון בעצמו הוא הפוקד ורצה לגבות את חובו והוא בעצמו גלה על חטאתיך כי עד עתה היו מכוסים על יד העון ועתה בהפקד העון החומר גלה על החטאות ונגלו חטאתיו וגם אפשר כי מ"ש לשון גילוי בחטאות הוא לפי שהחטא הוא נעשה בשוגג והוא לא ידע ואשם ועל ידי הפקידה והייסורין כי לעולם היסורין הם מכ"מ דומה לחטאות נמצא שהפקידה היא סבת גילוי החטאות שעל ידה יזכו' בודאי החטאות ויאמר זה תחת זה ודייק עם זה שלא אמר גלה חטאתיך ומלת על יורה שהעונש בעצמו הוא גילוי שעונש זה הוא על חטא זה ועונש זה הוא על חטא זה וזה אמר על חטאתיך דייק מלת על בהיות כי שגיאות מי יבין ומטבע' רבו מארב' ואין להם מספר ע"כ נקט חטאתיך בלשון רבים והעון כינה אותו בלשון יחיד בערך החטאת ובזה הפירוש ידוייק כי טעמו ונימוקו עמו במה שהבטיחן שלא יוסיף עוד להגלותם דאלת"ה מנ"ל שלא יוסיף להגלותם אם באולי יחטאו אבל בהיות שמדבר על העתיד וכדאמרן הבטיח על המסבב והמסובב כי בהבטל המסבב תבטל המסובב ולזה לא אמר ולא יוסיף בוא"ו:

והר"מ אלמושנינו כתב קלים היו רודפינו וגו' הפליג בקלות רודפינו ואמר שהיו יותר קלים מנשרי שמים וספר קלותם ברדיפתם אותנו אשר ממנו יראה קלותם היותם יותר מנשרי שמים כמ"ש והיא כי הנה מטבע העולם הוא שהרוצה לתפוס לאדם אחד ולרדוף אחריו אם הוא מהלך על הארץ מההרים הגבוהים אורבים לו שם במארב במסתרים וכשיעבור באותו המארב יתפשוהו כי לא יוכלו לרדוף לרוץ אחריו בהרים כי המרוצה היא בלתי אפשרית שם בהרים אמנם אם הוא הולך במדבר או בכל איזו דרך ישרה הנה שם אין מקום למארב יען כל הדרך ישרה ומגולה ואין מקום להסתר במארב ועל כן הרדיפה שם היא המרוצה אחריו בחוזק עד ישיגהו ויתפסהו ואמר המקונן כי אלה רדפינו לרוב קלותם יותר מנשרי שמים עשו להפך מהנוהג שבעולם אשר זכרנו והוא כי על ההרים היו דולקים ומדלגים ורצים במרוצה חזקה לתופסנו וז"א על ההרים דלקונו כי לא ארבו לנו על ההרים רק רצו אחרינו דלקונו ודלגו על ההרים במרוצה גדולה מהר להר ומגבעה לגבעה כאשר ידאה הנשר ובמדבר ארבו לנו ר"ל בהיותינו הולכים במדבר שם ארבו לנו כי היתה מרוצתם כ"כ חזקה כעוף הפורח עד שהיו אורבים לנו מרחוק מאד עד שהיו נסתרים ממנו כמו היושב במארב ומשם היו משיגים אותנו במרוצתם החזקה וז"א במדבר ארבו לנו הפך הנהוג כי במדבר אין מקום למארב יען הנרדף רואה את הרודף מרחוק ויברח ממנו ולא יוכל להשיגו אך אלה היו כל כך קלים שהיו אורבים לנו בהיותינו הולכים במדבר כלומר שהיו כל כך רחוקים ממנו שהיו נסתרים ממנו כמו במארב ואפילו הכי היו רצים הרודפים ומשיגים אותנו כמי שעומד במארב קרוב בהר שעוברים עליו ונתפשים וז"א במדבר ארבו לנו עכ"ל וקרוב לזה פירש הרב מורי זלה"ה:

ואני אומר כי אפשר ג"כ לומר כפי דרר זה שסיפר כי מרוצתם ואריבתם היתה שלא כדרך העולם כי דרך הרצים והרודפים לרדוף ולרוץ כשהוא דרך מישור לא בהרים הגבוהים כי בהר גבוה ותלול אינו יכול האדם לרדוף ולהשיג לחברו ואלו על ההרים דלקונו ואינו רחוק לומר כי הקו"ף של דלקונו תתחלף בגימ"ל כי אותיות גי"כק מתחלפות ואפשר שהפליג לספר בקלות רדיפתם כי לא די שהשיגום הרודפים אבל מרוב כח מרוצת' דלגום ויעברום כד"א ויעבור את הכושי כי כן דרך הרץ במרוצה אין בידו לעכב המרוצה עד מקום מצומצם שיכוין אליו אבל מכח מרוצתו הוא עובר מעט לפני אותו הדבר שרוצה להשיג וז"א דלקונו כלומר דלגונו ובודאי שהמרוצה על ההרים היא שלא כדרך טבע אם לא כי משמים נלחמו עמהם וכן בענין המארב כי במדבר אין מקום למארב יען הנרדף רואה את הרודף מרחוק ויברח ממנו ולא יוכל להשיגו ועכ"ז אלינו במדבר ארבו לנו והשי"ת עור את עינינו והכה אותנו בסנורים ולא ראינו את הרודף באופן שאפילו במדבר שאין מקום למארב שם ארבו לנו ונתקיים בנו עינים להם ולא יראו: ואפשר לפרש דלקונו מלשון דליקה והעברה ושריפה כי כן פירשו אותו רז"ל לפי דרכם והכונה שרמז כי רבים מישראל היו דנים אותם בשריפה וכדי שתהיה חרפת שריפתם מפורסמת גלוי לכל העמים היו הולכים לשורפם על ההרים הגבוהים כי בהיות השריפה בהר גבוה ותלול תתפרסם למרחוק דומה למה שמצינו כי כשהיו מקדשין ע"פ הראייה היו משיאים משואות בהרים הגבוהים וכדתנן היו משיאין משואות מהר המשחה לסרטבא ומסרטבא לאגריפנא כו' כן אלו האומות על ההרים הרמים דלקונו ושרפונו כו'. והרב מורי זלה"ה כתב רוח אפינו משיח ה' יאמר כי רעה גדולה קרה להם על עוצם חטאת ורוב עונותיהם כי גרמו מיתה למי שלא היה ראוי למות כלל כ"ש שיהיה נלכד בשחת הגוים וסבת זה היה מפני שישראל היו בטוחים בצלו באמרם שזכותו יגן בעדם ולא היו חוששים לחזור בתשובה בהשענם על רוב זכותו ומפני הרעה נאסף הצדיק וז"ש רוח אפינו משיח ה' כלומר אותו צדיק אשר הוא כולו רוחני מצד גדולת מעלת חסידותו והיה בערכנו כערך הנשמה לגוף ומלבד זה היה לו מעלה אחרת שהיה משיח ה' ובחירו עכ"ז נלכד בשחיתותם וזה מה לפי שאנחנו היינו בטוחים בזכותו שאמרנו בצילו נחיה בגוים ולא חזרנו בתשובה כאשר היה מן הראוי עכ"ל:

ואני אומר כי לפי דרך זה נוכל להמשיך אותו מתחלת הפסוק על כונה זו וז"א רוח אפינו משיח ה' כלומר בשביל שחשבנו כי חיותינו ורוח אפינו היה הצדיק אשר הוא משיח ה' סמכנו עליו כי הוא יהיה רוח אפינו וג"כ וחיותינו ולא חזרנו בתשובה על כן נלכד הצדיק בשחיתותם של הרודפים ונסתלק מן העולם כדי להביא עלינו הרעה כי מפני הרעה נאסף הצדיק ועל כן סלקו השי"ת מן העולם כדי שלא יגן עלינו לפי שאנחנו אמרנו בצלו נחיה בגוים והוא יהיה לנו לצל יומם מחורב ושמנו בטחונינו בו וז"א אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים כלומר בשביל אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים על כן נלכד בשחיתותם כי אינו חפץ הוא ית' שישראל יסמכו ויבטחו על זכות הצדיק והמה ימרו את דברו אבל חפץ כי המה ישובו אליו ית' בתשובה שלימה והוא ירחם והוא ינחם.

עוד כתב הרב מורי זל"הה שישי ושמחי בת אדום כו'. אמר שבהיות שהאומה ישראלית עם היות בת ציון שהשם הזה מורה היומה קדושה וטהורה וחביבה לאלהים מצויינת בתורה ובמצות וגם עם שהיתה שוכנת בארץ ישראל שהיא ארץ הקדושה לא שוה לה ביום הפקידה והב' בחינות אלו של מעלה יתירה וזכות גדול' לא הגינו עליה כלל את שאת בת אדום והוא שם מורה על הגנאי כד"א הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כו' ויושבת בארץ עוץ ארץ טמאה ומזוהמת שבודאי אין דבר להגן עליך בלי ספק שגם עליך תעבר כוס הפורעניות ולא יקרך כמו שקרה לנו אלא יהיה יותר בכלה נחרצת שתשכרי ותתערי תתרוקני מכל וכל מן העולם עד כאן לשונו.

והרמ"א ז"ל כתב גם עליך תעבר כוס הפורעניות ותשכרי ממנו ותקיאהו וז"א ותתערי כמו ותער כדה כו' עכ"ל: