לחם דמעה על איכה ד:ב

ואמר בני ציון היקרים וגו'. אמר ג' דברים שהיה בהם שלא היו ראויים לרעה זאת כפי הטבע. א' שהיו בני ציון שהיה משכן ומושב אל השכינה וכמו שהיו הם בוטחים בזה ואומרים היכל ה' היכל ה' וכו' כי קדושת המקום והשכינה שהיתה שורה שם היה ראוי להיות להם למגן שלא יבוא צר ואויב בשערי ציון או ירושלים ועוד היה בהם שהיו חכמים גדולים וז"ש היקרים כי החכמה נקראת יקר וכמו שארז"ל וידוע כי עצה וגבורה למלחמה וכיון שהיו חכמים היה ראוי שלא יפלו במלחמה וגם היו עשירים בתכלית העושר וזהו המסולאים בפז וא"כ איכה נחשבו לנבלי חרש מעשי ידי יוצר: ושמעתי מהחכם החסיד כמהר"ר משה קורדואירו זל"הה כי כל שאר הכלים אף אחר שבירתם הם שוה כסף שאם הם מתכות יכולים עוד לחזור לעשותם כלים וכן כלי עץ הם מועילים לפחות להצית בהם את האור וכן כל הכלים לבד כלי חרס שאחר שהם נשברים אין בהם שום תועלת נמצא שאין בהם שבח אלא מעשה ידי יוצר שעושה אותם כלי אבל אחר שבירתם אינם מועילים השברים לכלום וזה שאמר איכה נחשבו לנבלי חרש שאין בהם עוד אלא מעשה ידי יוצר.

ואני אומר איכה נחשבו לנבלי חרש בעת שיוצאים מיד היוצר שעדין לא נגמרה מלאכתם כי עדין צריך הולכה לכבשן ושרפה וכל עוד שלא הוליכן לכבשן אין כלי חרש מועילים לכלום כי אם יעשו בהם שום שימוש מיד ישברו כי עדיין הם לחים וז"ש איכה נחשבו לנבלי חרש כשאין בהם אלא מעשה ידי היוצר שאינם מועילים כלום עד אחר הולכה לכבשן:

א"נ אמר בני ציון היקרים שמשיבה רוח הקדש על אשר אמר ושאל תחלה איכה יועם זהב וכו' והשיבה רוח הקדש להם אמרו לי אתם איכה נחשבו זה האיכה הוא כנגד האיכה יועם שאמר הנביא ושאל שאלתו בלשון איכה יועם ורוח הקודש השיבתו נמי בלשון איכה ואמר אמור נא אלי איכה בני ציון שהם המון העם והיקרים שהם שועי יהודה והראשים שבעם וכן המסולאים בפז שהם העשירים איכה כולם יחד נחשבו לנבלי חרש הלכו אחרי תאות הגוף שהוא במקום שימוש כלי חרש כי במקום שהיה להם לזכך את גופם וחומרם כזכוכית לבנה אדרבא טמאו את גופם והעבו את חומרם ונחשבו לנבלי חרש ואמר לנבלי חרש ולא אמר לכלי חרש לפי שנבלי הוא מלשון נבלי יין והכי תרגם המתרגם שנחשבו לנבלי יין שהם גבורים לשתות יין ואנשי חיל למסוך שכר ועכ"א איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר:

ואפשר שאמר מעשה ידי יוצר כלומר בהיותם מעשה ידי יוצר בראשית מעשה ידיו להתפאר והיה להם להשתדל להשלים נפשותם והם לא הלכו אלא אחרי החומר ונחשבו לנבלי חרש:

אי נמי אמר איכה יועם זהב הכונה שהיה מקונן על חכמים רבים אשר נשפך דמם כמים סביבות ירושלים כר' עקיבא וחבריו י' הרוגי מלוכה בהיות כי היו בקיאים בכל חכמה בדינין בדרש ובכל דיני גמרא מלבד שהיו חכמים גדולים בחכמת הקבלה ובסודות התורה כי מצינו שרבי עקיבא היה דורש כתרי אותיות מה שלא נשמע ששום אדם השיג הסודות הללו ועל החלק שהיה בהם בפשט שגם כן נשארו חכמים גדולים בדורו ויודעים על החלק הזה אמר איכה יועם זהב כי התורה נקראת זהב כענין לא יערכנה זהב וזו החכמה חשכה בלבד לפי שיש אחרים יודעים כמותם ומ"מ היתה אורה לה יותר בהיותם גם אלו העשרה זקנים לומדים בה וכענין אותה תלמיד שנפטר וראו אשה חוגרת שק ולבושה בגדי אלמנות ואמרה ששמה מסכת חגיגה על שהיה התלמיד ההוא תמיד עוסק במסכת חגיגה והכי נמי בודאי שהתורה לבשה בגדי אלמנות על הי' ישישים כי הם היו בעלי התורה באמת אבל הכתם הטוב שהיא חכמת הזוהר וסודות כתרי התורה שלא נשאר בעולם יודעים ומבינים בה כר' עקיבא וחבריו חלק זאת התורה שהוא כתם טוב באמת לא לבד יועם ולא לבד חשכה אורה מעט אלא תשנה לבושיה מכל וכל ותהיה חוגרת שק עליהם וז"ש ישנה הכתם הטוב ותלבש בגדי אלמנות מכף רגל ועד ראש מעתה ועד עולם כאשה אלמנה ועצובת רוח על אשר עד עתה תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות כי בהיותם אותם החכמים בחיים היו כל היודעים נשפעים מהם ולומדים בחכמה ההיא ובכל מקום ובכל פנה ופנה שבארץ היו לומדים בחכמת רזי תורה כי היו מלמדים את כולם והיו שופכים אבני קדש שהם הסודות שהיו מתגלין אליהם היו נשפכות בראש כל חוצות והכל היו יודעים בחכמה ההיא ויודעים בה ומעתה מה תהא עליהם כי בהפסק המקורות יפסקו ג"כ היאורים הקטנים שהיו מושכים מים מן המעינות הגדולות והכונה לשאול איכה באה על ישראל רעה גדולה כזאת שנסתלקו חכמים גדולים מבינינו כאלה והתשובה על זה בני ציון היקרים המסולאים וכו' איכה נחשבו לנבלי חרש לא פנו לנפשותם אלא הלכו אחר תענוגי הגופות שהם נבלי חרש והלכו אחרי שרירות לבם הרע וכדאמרן לעיל:

אי נמי אפשר שיאמר עם מה ששמעתי ממהר"רי די קוריאל זלה"ה על מש"ה כל הזהב העשוי למלאכה וכו' שהרצון בו כי כל הדברים שנבראו בעולם לא נבראו אלא בשביל שהיה צורך באותו דבר לצורך גבוה ובשביל אותה הדבר הטוב אשר יעשה מאותו המין בשביל זה נעשה ונברא כל אותו המין וכן זה הענין בעצמו רמז הכתוב באומרו כל הזהב העשוי למלאכה וכו' כלומר כל הזהב שבעולם שנברא ונעשה בעולם לא נעשה אלא בשביל הזהב שהוצרך למלאכה למלאכת הקדש אם למנורה ולשאר כל כלי הזהב שבמקדש וכל הזהב העשוי בעולם לא נברא אלא בשביל הזהב העשוי למלאכה:

ועם זה אפשר שזו היא כוונת המקונן שהיה מקונן על כל הזהב שבעולם שיועם ויחשך כי בהתבטל הסבה אשר בשבילה נברא נמצא שבזה יועם ויחשך בהיקותו וישתנה צורתו וז"ש איכה יבא זמן שיועם ויחשך הזהב וישתנה צורתו וז"ש ישנה הכתם הטוב וזה יבא לו במה שתשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות והם אבני המקדש כשיחרב ותשתפכנה אבניו בראש כל חוצות ואז יועם כל הזהב שבעולם לפי שאז יתבטלו כל כלי הזהב שבמקדש וכיון שכל הזהב שבעולם לא נברא אלא בשביל הצריך למקדש בהתבטל המקדש ויהרסו אבני קדש בראש כל חוצות אז יועם כל זהב וישנה הכתם הטוב:

והר"ם אלמושנינו ז"ל כתב היותר נכון אצלי היה ששני הכתובים האלה הם משל ונמשל אל ארבעה מדרגות אשר יוכללו כל אישי האומה ישראלית בהם והם כהנים לויים וישראלים ונביאים אשר בכללם החכמים כי אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר והנה הנביא מקונן על כל החלקים האלה אלא בדרך משל נפלא וכל יללתו ובכייתו היתה כי החלק היותר שלם היה יותר נשחת ומכתו יותר רבה:

והתחיל מן החלק הפחות אל היותר משובח והנה על החלק הראשון והם רוב עם בני ישראל אמר איכה יועם זהב והוא כי האומה הישראלית נמשלו בין מ"ה לזהב עם שאר המתכות כי כולם משתנים ונפסדים והזהב לא יכלה ולא יפסד לעולם וכמאמר הנביא בשם השי"ת אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם כו' ועכ"א שאיך יתכן שהחלק אשר נמשל לזהב יועם ויחשך גוונו כי גוון הזהב לא יחשך לעולם אף אם יעמוד תחת הקרקע זמן רב לאין תכלית:

ועל החלק הב' והם הלוים שהם מדרגה אחת יותר מהישראלים אשר ע"כ נמשלו לכתם טוב שהוא הזהב המובחר מדרגה אחת יתירה יתר על הזהב אמר שאלה שהיו מדרגה א' יותר מהזהב והוא יותר מזוקק ובלתי אפשרי ההפסד איך יתכן שזה ישונה בהחלט שהוא יותר רע מיועם כי יועם הוא חשכת הגוון וישנה הוא שנוי העצמות והתלונה היתה שאפילו הזהב לא יצוייר בו חשכת הגוון כ"ש הכתם שלא יצוייר בו שישונה אשר ע"כ התמיהא מהשינוי הטיב בכתם היא תמיהא חזקה ועל החלק הג' והם הכהנים שהם מדרגה א' יותר מהלוים שהם במדרגת אבני קדש שהם מדרגה א' יותר מהכתם הטוב בערך וביוקר והם נבדלים הבדל גמור מהראשונים בנושאם כמו שהם הכהנים נבדלים משאר העם ועל אלה אמר שאיך יתכן שעם היותם יותר חשובים מהזהב והכתם אופיר שיגיע להם הפסד יותר מהראשונים כי בראשונים אמר שיועם וישונה אך לא ישתפך ויושלך בראש כל חוצות אך אלה אבני קדש בהיותם במדרגה יותר העליונה מהראשונים היתכן שתשתפכנה בראש כל חוצות כדבר בזוי מאד שהיא מדרגה יותר מהשינוי הנז':

ועל החלק הד' אמר בני ציון היקרים. ירצה השלמים במעלת התורה והנבואה כי מציון וכו' היתכן שאותם שהם בני ציון היקרים מאד מכל הקודמים שהם מיוחד מן המיוח' איך אפשר ואיך יתכן שתהיה מדרגת הרע בהם יותר מכל הקודמים בהיותם הם יותר יקרים וחשובים מהם כי הראשונים היותר רע שאירע בהם הוא העדר החשיבות שנשפכו בראש כל חצות אך אלה נחשבו לנבלי חרש שהוא ההפך ממה שהיו מן הקצה אל הקצה שבהיותם יקרי הערך הם פחותי הערך כנבלי חרש יהם הכלים שנותנים בהם יין כמו נבלי יין ונבליהם ינפץ כו' שהם קלי ההפסד וההשחתה כמו שהם כלי חרש שהם מוכנים אל ההפסד והשבירה וז"א בני ציון היקרים המסולאים בפז ר"ל שהיו יקרי הערך למעלה מכל הדברים היקרים בקצה האחרון ולמעלה מאבנים יקרות ועז"א היקרים והיו חזקי הקיום בלתי מוכנים אל ההפסד כמו שהיא הזהב מופז ועז"א המסולאים בפז כלומר שהם מהוללים יחד עם הפז שבכל מה שיהולל הפז והוא הקיום וההעמדה יהוללו הם וז"א המסולאים בפז איך באו מן הקצה אל הקצה ההפכי שנחשבו לנבלי חרש שהם בזול מאד וקלי ההפסד ומוכנים אליו והיא הפך מאי דסליק מיניה שתחת היותם מסולאים בפז וקיימים הם קלי ההפסד כנבלי חרש והם ממדרגה פחותה להיותה מעשה ידי יוצר אשר יעשה בנקל חלק רב מהם והוא הפך הקודם שאמר בני ציון היקרים שהם יקרי הערך כו' ובזה יתיישבו הב' כתובים בדקדוק מסכים אל האמת מכל צד כי כן עשה האויב נקמה יותר עצומה ביותר שלמים כפי מדרגות שלימות כי לעם הארץ והם הישראלים לא הרג אותם כולם והניח רבים מהם כי עשה חשבון מהם ובלוים שהם יותר מובחרים השתדל להורגם כולם כפי אשר השיג ידו והכהן והנביא לא נתקררה דעתו בהריגתם אלא שהיה הורג אותם בתוך מקדש ה' וכמ"ש הנביא בסדר הב' אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא כו' עכ"ל: