לחם דמעה על איכה ד:יט

אמר קלים היו וגומר. באות' הרי' שבמדבר ארבו לנו בהם וכמו שארז"ל שעשו האמוריים שם בנחלי ארנון שהיו שם ב' הרים גדולים ועשו האמוריי' שם וארבו להם בהרים ההמה באומרם שישראל הם באים דרך נחל ארנון והם יהיו שם מלמעלה בהרים להרוג את כולם והקדוש ברוך הוא חיבר ב' ההרים יחד ונהרגו כל האמוריים ונעשה תשוע' לישראל בהרים ההמה ואמר כי עתה נהפך להם כי באות' הרים שהיה להם תשוע' לישראל כשהיו במדבר עכשיו רדפו אחריה' והשיגו אותם בהרים ההמה וז"ש על ההרים דלקונו באות' הרים שבמדבר ארבו לנו ולא עלה ביד' אלא אדרבא הם נהרגו שם עתה בהרי' ההם הרגו אותנו.

או נמי אמר הסבה שדלקונו הוא על ההרי' על הע"ג שהיינו עובדי' על ההרי' הרמי' ועל הגבעות וגו' על כן דלקונו ומן המדבר ארבו לנו יום זה יום ט' באב שהוקבע לנו בו בכיה לדורות מן המדבר שבכינו בלילה ההוא כמש"ה ויבכו העם בלילה ההוא משם היה לנו לאורב בלילה הזאת וקבעה בכיה לדורות ואמר רוח אפנו משיח ה' על המלך צדקיהו נלכד בשחיתותם והרגוהו ונתן טעם למה קראו אותו רוח אפינו על אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים.

אמר ששי ושמחי בת אדו' משום דאמר הכתוב בנפול אויבך אל תשמח וגו' לכ"א ששי ושמחי בת אדום על מפלתינו כי בזה ישיב מעלי אפו וגם עליך תעבור כוס ויהיה לך זה מה שלא היה לי שאת תשכרי ותתערי מה שלא היה לי כ"כ ואמרו תם עונך בת ציון היא נחמ' כי הנה הב"ה הגלנו לארץ מצרים להיות לנו לכור הברזל להיות צרופי' וטהורי' ובחונים כצרוף כסף ולא עשינו כן רק למדנו ממעשיה' הרעים וכארז"ל גוי מקרב גוי הללו ע"ג והללו ע"ג ואילו לא הוציא הוא ית' אותנו ממצרים בעת ההיא לא היה עוד מציאות לישראל כנודע שהיו נטבעים בצד הטומאה ולכן הוצרך להוציאם משם אף שלא נזדככו עדיין וכן במלכות בבל לא נזדככו ומיהר הוא ית' להוציאם משם לפי שנתערבו בגוים ויקחו להם נשים נכריות ושכחו את התורה עד שכשבאו לא"י לא היו יודעים לעשות סוכה ולכן מיהר להוציאם משם כדי שלא יהיו אבודים מכל וכל אבל בגלות הארוך הזה לא יהיה כן כי בגליות ההמה להיות שעדיין לא תם העון הוצרכו עוד לגלות אחר אבל בגלות הזה יהיה גאולת עולם שאין אחריה גלות כי תם עונך בת ציון ולכך לא תצטרך עוד לגלות ולא יוסיף להגלותך כי פקד עונך בת אדום וכבר נזדכך העון ולא נשאר שמץ מנהו למרק עוד:

אי נמי אמר קלים היו רודפינו אמר רדפינו חסר וא"ו לרמוז אל כל אשר נשאו לבו לרדוף אחרי בני ישראל אפי' שהיה איש חגר ופסח כי זה אינו ראוי להיות רודף אבל הוא רודף חסר וא"ו כי הוא נכה רגלים ואפ"ה היו קלים מנשרי שמים וזה לסיבה שהיו רודפינו בייחוד לנו ולכן לא אמר קלים היו הרודפים כי הם בטבעם לא היו קלים אבל בעת היותם רודפינו ורודפים אחרינו וזהו כינוי רודפינו אז היו קלים מנשרי שמים: גם אפשר שרמז במה שהוא כתיב חסר וא"ו למ"ש במדר' קלים היו רודפינו מנשרי שמים טרכינוס ילדה אשתו בליל ת"ב והיו כל ישראל אבלים נשתתק הולד בחנוכ' אמרו ישראל נדליק או לא נדליק אמרו נדליק וכל מה דבעי לימטי עלן ימטי אדליקו אזלין ואמרין לישן ביש לאשתו של טרכיניס אלין יהודאין כד ילידת הוו מתא הבלין וכד מיית ולדא אדליקו בוציניי' שלחה וכתבה לבעלה עד דאת מכבש ברבריין בא וכבוש אלין יהודאין דמרדו בך סליק לאילפא וחשיב למיתי בעשר' יומין ואייתית' רוחא בה' יומין אתא ואשכחינון דהוו עסקין בהדין פסוקא ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר א"ל אנא הוא נשרה דחשיבי' למיתי בי' יומין ואייתיתני רוחא בה' יומין הקיפן לגיונותיו והרגן אמר לנשים השמיעו ללגיונותי ואם לא אני עושה לכם כדרך שעשיתי לאנשים א"ל עביד בארעאי מה דעבדת בעילאי מיד הקיפן לגיונותיו והרגן ונתערבו דמים של אלו בדמים של אלו והיה הדם בוקע והולך עד שהגיע לקיפרוס נהר עכ"ל: והנה תשובת הנשים לטרכינס היתה תשובה בלשון נקיה וקלה כי האשה היא קרקע עול' תחת בעלה כי כן דרך התשמיש היא מלמטה והוא מלמעלה וע"כ השיבו הנשים עביד בארעאי מה דעבדת בעילאי והם האנשים. והנה לא חשב שירדוף בה' ימים טרכינוס כי אם עד חצי הדרך והחצי האחר היה חסר מדעתו ומלבו ולכן כתיב רדפינו חסר כי אפילו הרדיפה אשר גם לפי סברת הרודפים היו חסרים ממנה ועכ"ז היו קלים יותר מנשרי שמים ואומרו מנשרי שמים שהוא בד"מ להגזים ולהפליא את רדיפתם אמנם אפילו כנשרי שמים לא היה כי א"א לבן אדם להיות קל כנשר אפילו שיהיה קל ברגליו אבל בהיו' הענין בד"מ וגוזמא ע"כ כתב מנשרי ולא אמר כנשרי:

ואמר על ההרים דלקונו הכונה להורות איך היה רדיפתם שלא כטבע כי מטבע הרודף להיות רודף קל כנשר כשהוא רודף בדרך מישור כמדבר וכיוצא בו שהוא מקום מישור מבלי אבן וצור מכשול אמנם בהרים הוא קשה לאדם עלות בהר וכ"ש לרדוף אמר כי אלו הרודפים אפילו על ההרים הגבוהים דלקונו ורדפונו והיו בעיניהם כ"כ נקל כאילו במדבר ארבו לנו שהוא מקום מישור:

אי נמי אמר קלים היו רודפינו וגו'. ידוע הוא כי הנשר הוא העוף היותר קל שבעופות לעוף בגבעות אבל כל כונת רדיפת' היא להנאת' ולטובת' כי בקשו אוכל למו כד"א כנשר יטוש עלי אוכל והנה רודפינו תפשו קלות הנשרי' כי קלים היו רודפינו מנשרי שמים אבל לא היה קלותם ומרוצתם עלי אוכל להנאתם ולטובת' כנשרים וראי' לדבר כי אחר אשר הנחנו להם הערים ושלל הערים יבוזו למו ובתי' מלאים כל טוב אשר לא מלאו וברחנו על ההרי' להמלט על נפשינו ואפ"ה גם שם לא הונח לנו ועל ההרים דלקונו כי כל כונת' לא היה לבד להנאת' רק כל כונתם לקחת נפשי זממו וע"כ על ההרים דלקונו וש"ת כי מה שדלקונו על ההרים הטעם הוא מפחדם כי ההרים ההמה היו סמוכים לירושלי' כי ירושלים הרים סביב לה והיו מפחדים אולי נתחזק שם ופתע פתאום נבא עליהם להלחם בם ועל כן על ההרים דלקונו זה אינו והראי' כי אפילו במדבר שהוא רחוק מאד אפי' הכי גם שם לא הונח לנו וז"א במדבר ארבו לנו וזה יורה על כונתם הרעה שהוא להרע עמדי ולהמיתני במדבר:

אי נמי אפשר כי מ"ש קלים היו רודפינו מנשרי שמים על היצה"ר וסיעתו קאמר שהם רודפי' את האדם להחטיאו וע"כ כתיב רדפינו חסר וא"ו לפי שהיצה"ר וסיעתו אינו מראה לו לאדם שהוא רודף אחריו ומבקש להמיתו רק נראין כאוהבין לו לאדם ומועצותיו כדת נתונות ואין הדבר כן כי הוא רודף אחר האדם ומבקש להמיתו כרודף וע"כ כתיב רדפינו חסר כי אינם מראים עצמם לאדם כרודפים ואמר שהיו קלים בענין רדיפתם ופיתויים לאדם יותר מנשרי שמים ובהיות כי נקטינן כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ע"ד מש"ה ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני כי רוצה לומר שכל מה שאני תמים ושלם עמו ית' אז צריך אני יותר להיות זריז להשתמר מעוני כי אחרי הצדיק והתמים רודף היצה"ר בכל כחו להשיבו וז"א על ההרים דלקונו כי הצדיקים נמשלו להרים כד"א כי מראש צורים אראיו כו' ועל ההרים והם הצדיקי' שם דלקונו לפתותם ולהחטיאם וגם במדבר והם בני האדם אשר הם כמדבר שמם וחרב ואין בהם תורה ומצות גם לאלו אשר היו בנו ארבו לנו לצוד ציד להביא כי רודפינו והם היצה"ר וסיעתו לדמם יארובו יצפנו לנפשותם באופן כי: