לחם דמעה על איכה ב:ו

ויחמס כגן שכו. הכונה החמיס את סוכת ישראל כגן הירק אשר יבש והלבינו שריגיה כן עשה השי"ת את סוכת דוד הנופלת והטעם לפי ששחת ישראל מועדו והיו מחללים את המועדות וגם כן מדה כנגד מדה שכח יי' בציון מועד ושבת כלומר כי מרוב הדאגות והיגונות הבאות עליהם שכחו שמחת מועד ושבת כי לא היו שמחים לא עם השבתות ולא עם המועדים:

או אפשר שהכונה שהשי"ת הביאם לידי מדה זו ששכח ה' בציון מועד ושבת וכמו שמצינו שבימי עזרא לא היו יודעי' לעשות סוכה ומה היא עניינה עד שלימד אותם עזרא הסופר וגם בדורינו זה בעונות כמה וכמה מבני ציון היקרים שכחו את השבת מרוב הגזרות ואומרו וינאץ בזעם אפו מלך וכהן הכונה כי עם היות שהשי"ת היה שולח להם נביאים השכם ושלוח בבקר ובערב מתרים בהם זעם אפו ית' שתחרב ירושלים והם כשומעם היו מנאצים בזה ואפילו הגדולים שבהם וז"ש וינאץ בזעם אפו מלך וכהן כלומר אפילו המלך והכהן שבהם כל א' ניאץ בזעם אפו אשר היו אומרים הנביאים שעתיד לזעום אפו ית' ולא היו חרדים מזה כלל אבל מנאצים בזעם אפו ואומרים כי שלום ואמת יהיה בימיהם:

א"נ אמר היה ה' כאויב כו' הודיענו כי לא התנהג עמהם במדת רחמים כמנהגו להכות מתחלה בנגעי בתים ואח"כ בבגדיו ואח"כ בגופו וזה דרכו אולי ישוב האדם בנתים וירח' על השאר אבל בכאן לא נשאר שום דבר שלא בלע ובשינוי הסדר וז"ש בלע ישראל דהיינו גופם בתחל' ואח"כ בלע כל ארמנותיה דהיינו בתיהם וגם שחת מבצריו ולא זה בלבד אבל הביא עליה' גם אשר לא כתוב בספר ורבו מספור עכ"א וירב בבת יהודה תאניה ואני' ואין הפה יכולה לספר ולא זה בלבד אלא גם שכו ומעונתו אשר בציון החמיס אותו וז"ש ויחמוס כגן שכו שחת מועדו כלומר בית מועדו ית' דהיינו הב"ה אמר עוד שכח ה' בציון מועד ושבת כלומר כי כל כך נתרבתה התאניה והאניה בציון עד כי אפילו אם היה בא מועד ושבת אשר הדרך הוא לשמוח בהם ע"ד ושמחת בחגך מרוב יגונם לא היו זוכרים אם הוא מועד או שבת וכימי החול היו בעיניהם מרוב יגונם ואמר וינאץ בזעם אפו מלך כו' כלומר כי ב' עמודי עולם שהיה ראוי שה' יגן בזכותם אם זכות דהע"ה שהיה ראוי שזכותו יגן על בת יהודה כי מבית יהודה קא אתי וכן בזכות אהרן הכהן היה ראוי שיחוס ויחמול על ב"ה אשר זרע אהרן הכהן משרתים בו ולא הועילו כלל אבל בזעם אפו יתב' נאץ המלך דהיינו דהע"ה וגם הכהן דהיינו אהרן הכהן וזכותם לא הועיל לא לבת יהודה אבל וירב בבת יהודה תאניה כו' ולא לב"ה אבל ויחמוס כגן שכו שחת מועדו דהיינו הב"ה כדאמרן וז"ש אח"כ זנח יי' מזבחו נאר מקדשו ולא הועיל זכות אהרן הכהן וגם הסגיר ביד אויב חומות ארמנותיה אשר החומות היו חוזק כל מלכות בית דוד ולא הועיל זכות דוד אליהם:

א"נ ע"י שהחמיס כגן שכו דהיינו הב"ה שחת מועדו היינו תמידים ומוספין כד"א את הכבש אחד תעשה בבקר כו' וכיון ששחת הקרבנות זה היה סבה ששכח יי' בציון מועד ושבת כי היכר המועדות ושבת הוא בשינוי הקרבנות וכש"ה וביו' השבת שני כבשים בני שנה כו' וכן במועדים וכיון ששיחת מועדו זה היה סבה ששכח יי' בציון מועד ושבת וכן כתב מורי זלה"ה:

עוד כתב מורי זלה"ה ויחמוס כגן שכו שחת מועדו היינו ב"ה של מעלה מכוון כנגד ב"ה של מטה כנודע וכל זמן שאין הקב"ה נכנס בב"ה של מטה אינו נכנס בשל מעלה נמצא שבהגיע היזק לזה יגיע לזה כביכול כמז"ל וז"ש ויחמוס כגן שכו שהוא ב"ה של מטה שחת מועדו שהוא ב"ה של מעלה:

עוד כתב ואפשר לפרש הפסוק כולו בדרך א' והוא שנראה שהש"ית סגר דרכי החמלה והחנינה בסבות חטאתם כי כבדה מאד והוא בהבטל מהם הדברים שהיו לה לעזר ולהועיל ולכפר על עונותיהם השי"ת בחרונו הסירם ונאצם לבלתי תת להם דרך לעבור גאולים ראשונה סוכתו אשר הוא כללות ב"ה אשר היה סבה לשכון כבוד בארצנו ושתדור השכינה בתחתונים ולהשפיע לישראל רב טוב וישע ולא יוכל שום נברא להזיק אליהם כלל הנה השי"ת הסירה וגילה אותה והסיר צלו מעליה ונשארה למקרה ופגע וז"ש ויחמוס כגן שכו גם דבר שני שהיה מגין עליהם והם הקרבנות הנקרבים על גבי המזבח המטהרות את נפשותם מכל חטא ועון דרך כלל לכל כללו' האומה והם התמידין והמוספין שנאמר בהם להקריב לי במועדו גם בזה לא בחר יי ושחת אותם וז"ש שחת מועדו גם דבר שלישי והם השבתות והמועדים אשר בשמר' עקב רב וכמז"ל אילו שמרו ישראל שתי שבתות כהוגן כו' ואם לגאול אות' מצרת' יספיק כ"ש למנוע מהם הגלות טרם בואו יספיק והותר ולא תאונה להם רעה כלל ועשה השי"ת בחרונו להשכיח מועד ושבת כי עונותיהם גרמו השעת עיניהם והשמנת לבם כמז"ל ושכר עבירה עבירה גם דבר רביעי שהיה להם והם הצדיקים אשר היו ביניהם שהיו יכולים להתפלל עליהם ביזה אותם השי"ת וניאץ אותם והם המלך והכהן אשר הם בחירי האומה ישראלית בלי ספק ואל זה כיון מ"ש מקרא שכתוב וינאץ בזעם אפו מלך וכהן עכ"ל: