לחם דמעה על איכה ב:ד

דרך קשתו כאויב הכונה שהש"י עשה עם ישראל הפך דרך העולם כי מדרך העולם האדם המתכעס על חברו ובעת התלהבות הכעס תכף דורך קשתו וחוגר חרבו על ירכו וכונתו שלא להשאיר לו משתין בקיר אבל בעת שמוציא את הדבר לפועל אינו עושה חצי הרעה ממה שחשב לעשות אמנם הש"י לא עשה כן רק כשדרך קשתו היה כאויב שהוא פחות מצר. אמנם כשבא לעשות הדבר בפועל ולזרוק חציו בימינו אז נצב ימינו כצר ועשה יותר ממה שחשב לעשות וכמו שנבאר בפ' חשב ה' להשחית וכו' בס"ד.

אי נמי אפשר שהכונה להודיענו שיותר יש לנו להתרעם ממד"ר במה שיש בה בשב ואל תעשה ולא ריחם עלינו ממה שיש לנו להתרעם ממה"ד שבקום עשה הגלה אותנו לבין האומות וזה לסבת שישראל היו אז רשעים וז"ש דרך קשתו כאויב כלומר במה שדרך קשתו בקום עשה להשמידנו אין לכנו' אותו אלא כאויב אמנם במה שנצב ימינו והוא צד הרחמים במה שנצב בשב ואל תעשה ולא ריחם עלינו היה כצר שהוא גדול מאויב ויהרוג כל מחמדי עין באהל בת ציון הכונה שידוע הוא שאהל בת ציון היתה רבתי בגוים וכמז"ל רבתי בדעות יותר מכל המדינות ואותם אשר היו מחמודים וחשובים אפילו באהל בת ציון שהיא ירושלים בהם שפך כאש חמתו ומבחר הצאן לקוח.

ואפשר כי באומרו גדע ולא אמר הרס או הכרי' רמז לנו כי מה שעשה במלכות ישר' הוא שגדע אותו כמי שמגדע ענפי האילן מן האילן ברם עיקר שרשוהי בארעא שבק כי עתיד הוא לחזור ולצמוח ותחזור עטרה ליושנה ואמר השיב אחור ימינו מפני וגומר השמיענו כי אין רע יורד מלמעלה כלל אבל במה שישב בשב ואל תעשה והשיב אחור ימינו מפני אויב ולא סייעם תכף ויבער ביעקב וגו'.

ומורי זלה"ה כתב ויבע' ביעקב וגו' ירצה כי דב' ידוע הוא שלהגדיל יסורי הנשרף ולהגדיל צערו ומכאובו אין משליכין אותו לתוך ריבוי האש ממש כי ימות מהרה תכף ולא ירגיש ויגדל כאבו אמנם משימין האש סביבותיו והנשרף בתווך ונשרף והולך לאט קו לקו באופן כי ירגיש במיתתו כאב נמרץ וצער גדול לאין תכלית וכן אמר המקונן שהיו צרות ירושלים דמיון זה וז"א כאש להבה אכלה סביב באופן שמזה יוכר גודל הצרו' באיכות וכמות ויגדל הבכי וההספד: וסיפר עוד המקונן גודל חרון אפו ית' בסבת רובי עונות ישראל וה"א דרך קשתו כאויב והכונה שהתנהג עמו כאויב המתכוין להכות בבן קשתו במקומות הנבחרים שבגוף כדי להמית פתאום ולא יהיה תרופה למוכה כלל וז"ש דרך קשתו בכח כאויב והימין המושך את יתר הקש' הציבה מעט אחרי שדרך את קשתו ועשה זה כדי שיהיה לו זמן לכוין באור עיניו היטב אל המקומות המיוחדים שלא יחיה ממכתו ולזה כיון בעצם שלא בא המכה אלא לכל מחמדי עין כצר הצורר אשר יכוין בחצו אל המקומות הנבחרים כגון הלב וכיוצא בו ובודאי שזאת אומרת ששפך כאש חמתו. עכ"ל: