לחם דמעה על איכה ב:ג

סיפר לנו כי השי"ת הוא רחום בדין ולא רצ' לעקור ח"ו יהוד' וישראל כאח' אבל בראש' גדע בחרי אף וגו' והם גלותי' השבטי' ותכף אמר די והשיב אחור ימינו מפני אויב והכונה לפי שבודאי כאשר גדע בחרי אף כל קרן ישראל אז בודאי שימינו של השי"ת היתה הולכת לפני האויב והורג בישר' והאויב שהי' הורג לישר' גבר' קטיל' קטיל לפי שהש"י יצא לפניו ויד ה' היא אשר הית' בהם אבל אח' שגדע כל קרן ישראל ורצה להשאי' ליהוד' אז השיב אחור ימינו מפני אויב שעד עתה היתה הולכת לפניו לגדע כל קרן ישראל ועתה השיבה אחור מפניו כי לא רצה הוא ית' להכרית גם את יהודה בפעם א' ובזה לא נעשתה עוד בפעם ההיא רק ויבער ביעקב לבד כאש להבה כלומר ביעקב לבד כאש להבה ולא אש ממש רק להב' שאכלה סביב כלומר סביבות סביבות ירושלים שהם היו מלכי ישראל אמנם ירושלים שהיא היתה מלכות בית דוד עדיין נשארה קיימת ולא שבו בתשובה עד שבפעם אחרת דרך קשתו עתה מחדש ונצב ימינו כצר ויהרוג כל מחמדי עין באהל בת ציון שהיא ירושלים ומלכות בית דוד ושם שפך כאש ממש חמתו בחימה שפוכה לפי שכבר התרה בהם בראשונה.

אי נמי אמר גדע בחרי אף וגו' וסבת הגידוע היה במה שהשיב אחור ימינו מפני אויב והכונה שגזר אומר הש"י שינוצחו ישראל מאויביו ועשה באופן שהשיב הש"י ימינו של ישראל אחור מפני האויב ולא תוכל ימינו של ישראל לעמוד נגד פני האויב להלחם עמו וכינוי ימינו אינו על ימינו יתברך רק על ישראל שהזכיר למעלה כל קרן ישראל וימינו של ישראל השיבה הש"י אחור מפני האויב כדי שלא יוכלו לעמוד כנגדו והנה מחוץ תשכל חרב האויב כי לא יכלו ישראל לעמוד נגדו ומחדרים אימה כי בער ביעקב אש המחלוקת ושמו ג' ראשים פריצים עליהם והשחיתו את נחלת ה' כמבואר בספר ן' גוריון באופן שאכלה סביב ומכל סביביו היו נאכלים ונשרפים מבית ומחוץ.

אי נמי הכונה כי הש"י כדי להקל העונש מעל עמו ישראל בתחלה גדע בחרי אף כל קרן ישראל והם הצדיקים והחשובים שבישראל שהיו שקולים כנגד כל ישראל ועונות ישראל הם סבלום ולא זה בלבד אלא כביכול עונינו הוא ית' סבלם וכמז"ל כי כביכול הוא יתב' כפת יד ימינו לאחוריו מפני אויב וכאילו ידו כפותה לאחריו ע"ד עמו אנכי בצרה וז"ש השיב אחור ימינו וגומר וכיון שעיקר העונות סבלו הצדיקים וגם כביכול הוא יתברך כדאמרן על כן לא נעשה כליה ח"ו בישראל אבל ויבער ביעקב שהם שאר המון העם המכונים בשם יעקב בער בהם כאש ממש להבה ולא ממשות האש באופן שאכלה סביב סביב ולא נעשה כליה ח"ו בישראל ואח"כ כאשר ראה כי בכל זאת לא שבו בתשובה לא הרגם תכף ומיד אבל דרך קשתו כאוי' ולא אויב ממש כי בתחלה נתעכב בדריכ' הקשת על מיתרו יכונן על פניהם אולי בין כך ובין כך יחזרו בתשובה ובזה נהג עמהם כאויב ולא אויב ממש וגם אחר שדר' את קשתו וכונן חיצו על יתר לא ירה החצי להעבירו תכף אבל נצב ימינו אשר בה תופש הקשת נצב כשע' חדא ולא ירה החצי תכף אבל נצב ימינו כצר ולא צר ממש ואח"כ כאשר ראה שלא שבו בתשוב' הרג מהם אבל לא שפך חמתו בכמו' העם רק באיכותם כי א' היה שקול כנגד ק' וז"ש ויהרוג כל מחמדי עין כדי שיהיו הם כפרה על שאר הדור ואומרו כל מחמדי עין לומר כי כולם היו חשובים כי לא היה צריך להכירם להתוכח עמה' אבל בראיה לבד כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה' ולזה קראם מחמדי עין כי בראית העין לבד היו מכירים בהם היותם מחמדים ולא זה בלבד עשה כדי להקל עונשם של ישראל אלא שפך חמתו בעצים ובאבנים ובאו גוים בנחלתו וטמאו את היכל קדשו וז"ש באהל בת ציון שהם העצים והאבנים שפך כאש חמתו ושמו את ירושלם לעיים:

ארז"ל אמר ר"ל כל פורענות שבא לישראל אינו מרגיש בה אלא יעקב מאי טעמא ויבער ביעקב וגו' וכל טובה שבאה לישראל אינו מרגיש בה אלא יעקב הה"ד יגל יעקב ישמח ישראל. יש להבין למה ברישא נקט מלת מאי טעמא ובסיפא נקט הה"ד. אבל בהיות שבענין הפורענות מלבד שצריך להביא ראיה מנ"ל עדיין קשה מ"ט הוא לבדו מרגיש בפורענות יותר משאר האבות אברהם ויצחק על כן הראי' שמביא שמרגיש בה יעקב נקט אותה בלשון מ"ט להשמיענו מ"ט ולהשמיענו שתים ראיה וגם טעם למה הוא לבד מרגיש ולא האחרים כי כן אמר בלשון שלילה אינו מרגיש בה אלא יעקב והכל נדרש מזה הפסוק ראיה וטעם וז"ש ויבער ביעקב כאש להבה ולא בשאר האבות לפי שביעקב אכלה האש סביב כלומר מכל סביביו לא נשאר בו צד שלא שלט בו האש אמנם אברהם נשאר לו ישמעאל שלא שלט בו האש ויצחק עשו וגם אם עיקר זרעם היה ישראל ע"ד כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק הא מיהא נשאר בו צד מה שלא נכוה באש אמנם ביעקב אכלה סביב מכל סביביו ועל כן יאמר שאינו מרגיש בה אלא יעקב וכיון שהביא טעם איך אינו מרגיש בה אלא יעקב אין צריך ליתן טעם למה בטיבה אינו מרגיש בה אלא הוא כי מן הדין הוא כי כיון שבפורענות לא טעם אלא הוא ראוי הוא שהוא לבדו יטעום ויתעדן לע"ל בטובתם ולכן לא אמר בסיפא מ"ט רק הה"ד יגל יעקב ישמח ישראל: