לחם דמעה על איכה ב:כב

תקרא כיום מועד מגורי מסביב. הכונה גם אם הרגת ביום אפך והוא יום ט' באב והוא היה יום מועד לחרון אפך וכד"א קרא עלי מועד וגומר אפ"ה לא נתקררה דעתך במה שכבר עשית אבל עוד ידך נטויה עלינו ובכל יום ויום תקרא כיום מועד כלו' כמו שעשית ביום מועד של ט' באב כן גם כן תקרא לעתיד למגורי מסביב כי בכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברו ואלמלא שבודאי אתה תקרא אותם הם לא היו יכולים ליגע בי אפי' באצבע קטנה:

ואמר ולא היה ביום אף ה' פליט ושריד כלומר שמא תאמר כי מה שגם עתה לעתיד הוא ית' קורא למגורי מסביב הטעם הוא לפי שביום אף ה' והוא יום החרבן לא עשה מה שראוי לעשות רק ריחם עליהם והאריך אפו עד לעתיד ע"ד וביום פקדי זה אינו כי ביום אף ה' והוא יום התרבן כמעט שלא נשאר בישראל פליט ושריד כי אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם ועכ"ז לא נתקררה דעתך אבל תקרא בעתיד כיום מועד מגורי מסביב.

ומה שאמר אשר טפחתי ורביתי הוא כנגד מ"ש ולא היה ביום אף ה' פליט ושריד וזה כי מדרך מי שנשארים שריד לשיורים הם העוללי טפוחים ואינו מדרך האויבים לכלותם כי מה עשו להם ואדרבא מניחים אותם כדי שיגדלו להיות להם לעבדים ולשפחות ועל כן פירש מ"ש שלא נשאר אפי' שריד לשיורים לפי שגם אשר טפחתי והם העוללי טפוחים שדרכן לישאר שריד אויבי כלם וגם אותם אשר רביתי וכבר הם גדולים ויוצאים להלחם ומדרך הלוחמים כי בהכרח נשאר איזה פליט שברח ונמלט וביום אף ה' לא היה פליט כי כל הבחורים שרביתי וכבר היו גדולים יוצאי' לצבא אויבי כלם באופן כי נקט טפחתי כנגד שריד ונקט רביתי כנגד פליט ואלו ואלו אויבי כלם ולא היה ביום אף ה' פליט ושריד וכל זה בדרך גוזמא כי כמעט כלוני בארץ ולא נשאר מישראל גם א':

אי נמי אמר שכבו לארץ חוצות וגומר הכונה לפי שידוע שהש"י הבטיחנו כי בזמן שישראל בירידה התחתונה הם עולים וכמז"ל בפ' ועלה מן הארץ בזמן שישראל הם בירידה התחתונה הם עולים ואל זה בעצמו כיון דה"עה שאמר כי שחה לעפר נפשנו וגו' אם כן קומה עזרתה לנו ועשה מה שהבטחתנו וזהו בעצמו מ"ש המקונן בכאן שכבו לארץ וגומ' כמתרעם על אורך גלותינו וריחוק גאולתינו כי כבר דבקה לארץ בטנם ושכבו לארץ חוצות נער וזקן והם בתכלית השפלות ולא זה בלבד אבל עליך הורגנו כל היום על קדוש' ה' וז"ש בתולותי ובחורי נפלו בחרב באופן כי ב' מיני הריגות עברו עלי הא' ביום אפך והוא יום החרבן וז"ש הרגת ביום אפך ואח"כ במשך הגלות טבחת והורגנו כל היום על קדושת שמך והגענו לירידה התחתונה והיה ראוי שתחמו' ולא חמלת.

וע"כ התפלל ואמר תקרא כיום מועד מגורי מסבי' כלומר כמו שבכל מועד ומועד היו נאספים לירושל' ר"ל עולי רגלים גם עתה קבצם ותקרא אותם כיום מועד שהיו מגורי מסביב באים אל תוך ירושלם וקראם מגורי מלשון אגרה בקציר מאכלה שהיו נאספים כולם מסביב גם עתה תקרא אותם ונתן טעם למה אמר שיקרא אותם מסביב אשר הרצון הוא על י' השבטים שגלו מקודם שיקרא אותם שיאספו אל תוך ירושלם הטעם לפי שבירושלם לא נשאר עד א' ביום חרבנה וז"ש ולא היה ביום אף ה' פליט ושריד מפני כי אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם ועל כן צריך שתקרא למגורי מסביב בא יבאו ברנה כיום מועד:

אי נמי נתן טעם איך אפשר שטבח ולא חמל הטע' לפי שתקר' כיום מועד מגורי מסביב ויהיה לשון מגורי מלשון מגור מסביב והכונ' כי אם היה השי"ת סר וזעף ודואג על אשר היה מכה את בנו בכורו וחמודו בודאי שהיה הש"י מרחם קצת על עמו ישראל והיה נשאר פליט ושריד אבל בהיות כי תקרא כיו' מועד וגו' הכונה כי כאשר תקרא למגורי ובא עלי פחד ומגור מסביב אז הוא לך כיום מועד ואתה שש ושמח כשמחת י"ט וכיום מועד וכמ"שה והיה כאשר שש ה' עליכ' להטיב אתכם כן ישיש ה' וגו' להאביד אתכם על כן כיון שהבאת הרעה היא כיום מועד לו ית' לזה לא היה ביום אף ה' פליט ושריד רק אשר טפתתי ורביתי אויבי כלם כי הוא שש ושמח בהרע עמדי וז"ש באיכה הקודמת קרא עלי מועד וגו' שהוא לו יתברך כשמחת מועד לשבור בחורי וכיון שהוא שמח בשבירתם בוצרים באו לה ולא השאירו עוללות וגת דרך ה' לבתולת בת יהודה ואשר טפחתי ורביתי אויבי כלם:

והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב שכבו לארץ וגו' הכונ' אחר שאמר אם תאכלנ' נשים פרים וגו' והם העוללים והיונקים ואמר שהם הנשים שאינם בתולות ואמר על השלמים שבכל העם אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא אמר שגם שאר כל העם איש לא נמלט מהם שהם ב' חלוקות אחרות אשר בקבוץ אח' היו נער וזקן כי הנער הוא כמו הזקן לענין המיתה שהם חלושי הטבע והם יותר קלי ההפסד וההשחתה והאחרת היא הבחורים והבתולות שהם יותר חזקי המזג וסובלי' הרעות יותר מכולם ועל החלוקה הא' אמר שכבו לארץ חוצות נער וזקן וגו' כי הנער והזקן דרכם להיות שוכבים על מטות גבוהות בתוך הבית ולא למטה לארץ פן יזיקם לחות העפר וכן לא ישכבו חוץ מהבית פן יזיקם הקור בלילה והשמש ביום ואמר שעתה היה להפך בהם מן הקצה אל הקצה כי הנער והזקן שכבו לארץ הפך מה שהיו שוכבי' על מטות גבוהות ולא זו בלבד אלא שהיה זה בחוצות ולא בתוך הבית הפך מה שהיה קודם לכן כאמור וז"ש שכבו לארץ וגו':

ואמנם על הבחורים והבתולות אשר כח בהם לסבול המקרים והם שוכבים לארץ חוצות ולא יזיקם קור וחום וקיץ וחורף אמר שנפלו בחרב כי רצו להתקומם נגד האויב ותחת היותם הם מכים לאחרים ואיש לא עמד בפניהם עתה נפל בחרב ואמר נגד השי"ת אשר אליו היה הדיבור כאומרו ראה ה' והביטה וכו' שהסבה לכל הרע הזה היה להיות שהוא ית' עשה הרע וההריגה ביום חרון אפו שאם לא היה עושה זה ביום חרון אפו רק אחר עבור הכעס לא היה טובח והורג בלי חמלה אך להיות בזמן חרון אפו באותו יום עצמו שחרה אפו על כן היתה ההריגה טביחה בהחלט בלי חמלה וז"א הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת ר"ל לפי שהרגת ביום אפך כלומר לפי שהיתה ההריגה וההשחתה באות מן האף על כן טבח' בהחלט לא חמלת כלל כי בזמן הכעס והאף לא תכנס שם החמלה והרחמנות כנודע. ואפשר כי מ"ש הרגת ביום אפך הכונ' שלא עשה השי"ת בקום עשה כי אין רע יורד מלמעלה אבל נמשך זה מצד הסתרת פניו שנתן כח לאויב להתקומם ולנקום נקם וז"א הרגת ביום אפך ר"ל יום אפך לבד היה ההורג אותם כי זה היה נותן כח למנגד האויב להורג' ונמצא אם כן שעם יום אפך הרגת והאף היה החרב ההורג בהם:

אמר עוד תקרא כיום מועד וכו' המשיך המקונן תלונתו נגד השי"ת ואמר שהוא ית' קרא כאלו היה יום מועד שנאספים שם כל עולי רגלים כן קרא לאויביו והם שכניו הרעים שיבאו להשחית את העיר ואת היושבים בה וז"א תקרא כיום מועד מגורי מסביב ותהיה מלת תקרא עתיד במקום עבר כפרש"י והוא כאלו אמר אתה האל קראת מגורי והם אנשי מגורי אשר אני ירא מפניהם קראת אותם כולם מכל מקום שהם סביב סביב שיתאספו ויבאו כיום מועד במקום א' להתקומ' כנגדי והנה התרעומ' ממנו ית' שהיה מתלונן הנביא עליו הוא שלא היה צריך שיתקבצו כלם להשחית את כל האומה שאויב א' לבדו הספיק לכלותם קטון וגדול אך רצה השי"ת לאסו' את האויבי' כלם להוסיף יגון על יגונם שכל האויבים יקחו נקמתם מהם וישמחו במפלתם וז"א ולא היה ביום אף ה' פליט ושריד אשר טפחתי וכו' ירצה אתה השי"ת קראת כיום מועד מגורי מסביב עם שלא היה צריך לכל זה הנה הנסיון יורה עליו שלא נשאר ביום אף ה' פליט ושריד הקטנים והם אשר טפחתי הגדולים והם אשר רביתי אויבי לבדו והוא נבוכדנצר כלם כבר וכל השאר שבאו עמו היו ללא צורך כי אויב א' לבדו היה מספיק לכלות כלם כמו שהיה כן בפועל כי לא היה ביום אף ה' פליט ושריד וכולם כלה אותם אויב אחד לבדו ז"ש אויבי כלם ולא אמר אויב בלשון רבים לרמוז אל הכונה הזאת שהשי"ת קרא אותם כיום מועד שיבאו מגוריו מסביב כדי שישמחו כלם במפלתו ולא לצורך עשיית הנקמה כי אחד לבדו היה מספיק כמו שנראה זה בפועל:

ואם באנו ליישב מלת תקרא כמשמעה לעתיד יאמר שהשי"ת כשירצה להשיב שבות ארצו צריך שיקרא את העתידים לגור שם מסביב והם אשר קרא אותם מגורי כלומר שכני שיבואו לגור שם עמדי צריך שתביא אותם מחוץ ותקרא אותם מכל סביבותי כי אותם שהיו דרים שם קודם לא נשאר אפילו פליט ושריד מהם על כן צריך שתקרא שכנים מסביב וז"א תקרא כיום מועד כמו שביום מועד אתה קורא שיבאו לשלש רגלים כן תקר' לעתיד את השכני' שיבאו לגור שם מסביב וביאר למה יצטרך לזה והוא לפי שלא היה ביום אף ה' פליט ושריד רוצה לומר לא נשאר ביום אף ה' פליט ושריד כלומר שלא נפלט וניצול שום אחד שישוב לדור שם ולא נשאר בפנים כלל כי אשר טפחתי ורביתי כולם אויבי כלם אם כן צריך שתקרא אותם מסביב כאמור והוא כולו תרעומת נגד השי"ת שעשה הנקמה באופן שיהי' מעוות לא יוכל לתקון שעשה כלה עמהם והיה ראוי שיעשה זה בקצתם וישארו קצתם להשיב את שבותם כשיחזרו בתשובה שלימה לפניו כמנהגו הטוב עכ"ל:

ואפשר לומר עוד בשנפרש תקרא עתיד במקום עבר כדפרש"י ז"ל והכונה כי הקב"ה הפיל פחד האויב על כל שאר היהודים הדרים סביבות ירושלים ובסבת הפחד והרעדה אשר אחזתם כלם נקבצו ובאו אל תוך ירושלים אשר היא היתה עיר גבוהה דלתים ובריח וחשבוה לבית מנוס וז"ש תקרא כיום מועד מגורי מסביב וגומר כלו' במה שעשית שנכנס בלבם מורא ופחד מהאויב הבא הוה ליה כאלו אתה קראת כיום מועד לכל ישראל שהיו מגורי מסביב כלו' שהיו גרים ושכנים מסביב לירושלים וראית שיבואו כלם אל תוך ירושלים וכל זה היה לרעתם של ישראל כי כאשר בא האויב נבוכד נצר מצא את כל ישראל מקובצים בתוך ירושלים ומוכנים לטביחה והרג את כולם עד בלתי השאיר להם שריד ופליט. וז"ש ולא היה ביום אף ה' פליט ושריד וכל אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם אמנ' אם לא היו כולם בתוך ירושלים רק היו כולם מפוזרים ומפורדי' בכפרים ועיירות בהכרח היו בורחים רבים אלה מפה ואלה מפה והיה נשאר מהם פליט ושריד אבל בהיות שהשי"ת קרא אותם כאלו היה יום מועד של שלש רגלים וקבצם אל תוך ירושלים זה היה סבה כי לא היה ביום אף ה' פליט ושריד ואשר טפחתי ורביתי כלומר הקטנים שהם אשר טפחתי והגדולי' אשר רביתי אויבי כלם.

והרב מורי זלה"ה כתב שכבו לארץ חוצות נער וזקן וגו' כונת הכתוב שכבו לאר' חוצות נער וזקן מסבת חולשת' והעדר כחם כי שניה' צריכי' הנהגה ושיהיה להם מי שיכלכל' ויעשה את המצטרך להם ואמר שהיה זה בסבה שבתולותי ובחורי אשר הם המנהיגי' ומכלכלי' ומשרתי' את הזקנים ואת הנערי' כולם ספו תמו ונפלו בחרב באופן שהרגת ביום אפך וטבחת וכו' כי היתה בהריגה יותר ממה שנראית לעין דהוי כאלו הרגו וטבחו ג"כ הזקנים והנערי' ומצד זה תחשב טביחה בלי חמלה וחנינה יען כי נכלל בה ג"כ הזקנים והנערים שדרך הכל לחמול ולרח' עליהם ונקט מלת טבחת להורות גודל ההריגה היותה בלי שעור כי נחשבנו כצאן טבחה אשר לכך נוצרו ואין מרחם עליהם.

תקרא כיום מועד וכו'. הכונה תקרא כיום מועד הגרים סביבותי כדי שיחזרו ויתיישבו בעיר ויבנוה כי לא נשאר בה שריד ופליט אשר טפחתי ורביתי והם הנחמדים מזהב אויבי כלם.

או ירצה תקרא ותזמין לדין כיום מועד מגורי מסביב המפחדים אותי מסביב והם האומות לפי שאתה קצפת מעט והם שחתו הרבה ועזרו לרעה כי מה שלא היה ביום אף ה' פליט ושריד ואשר טפחתי ורביתי אויבי כלם מדעתו לא מרצון האל ית' כי אין דרכיו רק לרחם ולא היה מכלה מכל וכל רק היה מכה ברחמים כנודע כי אפילו בזמן שרגע באפו חיים ברצונו וחפצו כמאמר המשורר עכ"ל: