לחם דמעה על איכה ב:יח

צעק לבם אל וגומר. אפשר שהמקונן היה מדבר עם השכינה והיה א"ל מצד ישראל הנה הם עשו המוטל עליהם וצעק לבם אל אדנ"י אבל גם את אשר את היא חומת בת ציון ולעולם היית להם לחומה ולמחסה ביום זעם גם אתה שפכי לבך וגו' והורידי כנחל דמעה וגו' אולי מנייהו ומנך תסתיים הגאולה:

או אפשר שהמקונן סיפר בכאן כל מה שעשו ישראל מתפלה וצעקה ואמר כי צעק לבם אל ה' וכתוב באד"נות שהיא השכינה להורות כי צעק לבם אליה ויאמרו לה חומת בת ציון הורידי כנחל וגו' כלומר את שלעולם היית חומת בת ציון ומרחמת עלינו גם אתה הורידי כנחל וגו' כי עת צרה היא ליעקב.

א"נ ראה המקונן כי אם חומת בת ציון היתה מתרעמת עליו ית' לאמר לו אם ישראל חטאו אני מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי ושפכ' חמתך בעצי ובאבני האו' ערו ערו עד היסוד בה ואם היתה מתרעמת קודם שיחזרו ישראל בתשו' בודאי שהיתה תרעומת' לפוקה ולמכשול לישראל כי אמור יאמר לה השי"ת אם אינך רוצה לפרוע את חובות ישראל הריני חוזר ופורע את חובי מישראל לכ"א המקונ' כמדבר עם החומה ואמר צעק לבם וגו' כלומר בזמן אשר ישראל כבר שבו בתשו' שלימה ולא מן השפה ולחוץ רק מלב ומנפש ועכ"א צעק לבם בזמן אשר צעק לבם של ישראל אל ה' כי אז שבו בתשו' שלימה אז את חומת בת ציון תתבעי עלבונך והורידי כנחל דמעה וגו' כי אז כאשר יענה הש"י אותך ויראה מה שנעשה לך וירצה לרחם עליך אין פחד כלל שיחזור וישפוך חרונו ית' על ישראל כי כבר צעק לבם אל ה' ושבו בתשו' והשב בתשו' כקטן שנולד דמי והימים הראשוני' יפלו לא יזכרו ולא יפקדו ולכן כיון שכבר צעק לבם אל ה' ושבו בתשו' את חומת בת ציון תתבעי עלבונ' כי מה פשעך כי דלק אחריך והורידי כנחל דמעה ולא אמר הורידי כנחל דמעות להורות על איכות הבכיה וכמותה עד שכל דמעה ודמעה תהיה איכותיה וכמותה כנחל ואמר ג"כ שלא תהיה הבכיה בלילה לבד כמ"ש לעיל בכה תבכה בלילה אמר הורידי כנחל דמעה יומם ולילה לא ישבות ואמר אל תתני פוגת לך כלומר גם אם יומם ולילה בהתמדה א"א להיות בוכה ומורדת דמעות כי בהכרח הוא שתנוח מעט כי מי יש לו כח להתמיד בבכיה יומם ולילה תמיד עכ"א אל תתני פוגת לך על הפוגת אשר היא הכרחי' איני מזהירך עליה כי בהכרח הוא להפיג מעט אבל על הפיגה הבחיריית שאפשר שאת תתני בבחירתך פוגת לך על זה אני מזהיר אותך אל תתני פוגת לך ובזה דייק מלת תתני ולא אמר אל תהיה פוגת לך כי הויית הפוגה הי' הכרחית אבל הזהיר על הבחיריית ואמר אל תדום בת עיניך כלומר ואף אם אפשר שתתני פוגת לך שלא להוריד לעולם ועד דמעה כשיעור הנחל עכ"ז פחות לא יהיה שעה שידום בת עיניך מכל וכל אבל לעולם תהיה בוכה ואל תדום בת עיניך אפי' שיהיה מעט טיף טיף כנגד טיף טיף אל תדום בת עיניך.

אי נמי אמר עשה ה' אשר זמם כלו' מהדברים אשר עשה ה' והו' שם הרחמים הוא אשר זמם וחשב בתחלה במיתון רב ולא עשה דבריו במהירות בכעס מבלי העיון ומחשבה כי אם היה עושה הש"י דבריו במהירות בחרון אפו אולי ח"ו היה מכלה את ישראל ולא היה נשא' ביום אף ה' פליט ושריד אמנם מהדברים אשר עשה ה' שהוא רחמן עשה שזמם חשב ראשונה היטב מה שעתיד לעשות ועוד עשה כדי לרחם על ישראל כי בצע אמרתו ע"ד משז"ל קרע פורפרין שלו ואפשר שהכונה הוא כינוי אל השכינה שהיא כמו לבוש אל שאר מדותיו ית' אשר הם תוכיות ונשמה אליה כביכול יבזע פורפירין שלו הכונה ששלחה בגלות וכמ"שה ובפשעיכם שולחה אמכם ועונינו הוא סבלם וזה"א בצע אמרתו והכונה כמו אמרת חלוקו אשר צוה מימי קדם כלומר כי כן צוה מימי קדם אשר יקח את שכינתו מעמו בעבור ישראל וכמשז"ל ושב ה' אלהיך וגומר והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהשכינה עמהם ועוד עשה כדי לרחם על ישראל ושלא לעשות ח"ו כליה כי השליך חמתו בעצים ובאבנים וז"ש הרס ולא חמל ועוד רצה לצער את גופם בשמחת האוי' ששמח אותו וז"ש וישמח וגומר וגם הרים קרן צריך וכל זה כדי להרבות ביגונם של ישראל כדי למרק את עונותיהם והביא עליהם אופן אלו הצרות כדי שלא לעשות בהם ח"ו כליה.

ואמר צעק לבם אל ה'. הכונה שהוא כמדבר עם הצדיקים ואמר להם הנה כל כוללות ישראל גם אם אינם מורידים כנחל דמעה יומם ולילה עכ"ז לבם בקרבם אנן סהדי כי כבר נכנע צעק לבם אל ה' ולפחות הרהרו תשוב' בלבם וגם אמר בלשון יחיד צעק לבם ולא אמר וצעקו לבותם וגו' להורות כי אין חילוק הלבבות ביניהם רק כולם בלב א' אבל אתה חומת בת ציון והם הצדיקים שבדור שהם כחומה לבת ציון עליך המלאכה לגמור לגמרי והורידי כנחל דמעה יומם ולילה וגו' עד שיבא לציון גואל.

והרב מורי זל"הה כתב ז"ל צעק לבם אל אדני וכו' הנה הורה להם הנביא דרך התפלה שיתפללו שתועיל להם כדי שינוחו מעט מזער ואמר שצעקת' ובכיתם לא היה עליהם ולמה שנוגע לעצמם וגופם רק על השגחת הש"ית והשפעתו ושכינתו שנסתלקה מהאומה גם על חרבן בית השי"ת ועיר הקדש וז"ש צעק לבם אל אדני כלומר בעבור שכינת השי"ת שנסתלקה וגם שהולכת בגלות ובשביל חומת בת ציון ומל' אל מושך עצמו ואחר עמו הורידי כנחל דמעה יומם ולילה ואומרו אל תתני פוגת לך וכו' הכונה כי ידוע שהאדם שהו' חלוש אין לו כח לבכות ולהוריד דמעות אמר אל תתני פוגת לך ר"ל עשה באופן שלא תרפ' ותחליש גופך שבעשותך כן תוכל לעשות שלא תדום בת עיניך כי יהיה לך כח לבכות בהתמדה על הצער הגדול אשר הגיע לך כדי שינחמך האל ממעל כרוב רחמיו עכ"ל.

והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב עשה ה' אשר זמם וגו' על פי השרש האמיתי המושרש אצלנו שאין רע יורד מלמעלה מפאת השגחתו הנפלאה אפשר שיאמר שהש"י עשה אשר זמם ואשר חשב על ישראל ובצע אמרתו אשר צוה בתורה ושמח אויביו עליהם במה שהרים קרן צריהם וזה כי הש"י כשרוצה להעניש לישראל נותן גדולה לצריו ואויביו כדי שהם ינקמו נקמתו מהם שבע על חטאתיהם והוא כאלו אמר כי במה שהרים קרן צריו הנה בזה לבד בלתי מעשה אחר עשה אשר זמם ובצע אמרתו אשר צוה מימי קדם וישמח עליו אויב שהם כללות הרעות שיבאו על האדם הרע מצד עצמו ושמחת האויב בו ואמר שכל זה יצדק ויאמר שעשה אותו השי"ת במה שהרים קרן צריו כי זאת היא הסבה לכלם והמסבב סבת' והרי הוא כאלו עשה אותם ובזה יתיישב הכתוב על נכון שגזרת הרים קרן צריך הוא טעם לכל הקודם כמדובר.

אמר עוד צעק לבם אל ה' וגו' הנה הפסוק הזה הוא קשה הישוב מאד כי בהיותו מדבר לנכח עם בת ציון איך אמר צעק לבם אל אדוני בלשון נסתר ושב לדבר לנוכח עם חומת בת ציון באומרו הורידי כנחל דמעה וגו'.

ואפשר כי מלת לבם שב אל האויבים שקרא' צריך כנ"ל כמ"ש הרא"בע ז"ל וז"ל צעק לבם וגו' הוא מדבר תמיד עם בת ציון והם האומה הישראלית ואומ' להם כי הנה השי"ת הרים קרן צריך למה שצעק לבם אל ה' נגד ישראל באומרם שהארץ היתה שלהם כי היא היתה תמיד צעקת ז' אומות וכמ"ש רז"ל בב"ר שאומרים ז' אומות לישראל לסטים אתם שכבשתם וכו' והשי"ת לא היה שומע עד עכשו צעקתם בהיות ישראל שלמים אך כשחטאו הגיע צעקת האומות והם הצרים הנ"ל אל ה' ושמע צעקתם וע"כ אתה בת ציון ראוי שתורידי כנחל דמעה יומם ולילה שהרעה היא רבה ששמע ה' צעקת צריך ונתן להם את ארצך והיא רעה כפולה שהסירה ממך ויתנה להם וע"כ אל תתני פוגת לך אל תדום בת עיניך כי יש טעם חזק לשראוי שתבכה ואינו מאמר הצרים כמ"ש הרא"בע ז"ל רק מאמר המקונן שמדבר עם בת ציון כי בזה יתיישב הכל על נכון וחומת בת ציון תהיה לפי זה תואר וכינוי אל החסידים שבהם והם שלמים שבשלמים שהם כבת עין הקבוץ ואמר שראוי שיבכו כולם יומם ולילה יען שמע ה' צעקת האומות כי זה לא יתכן רק מצד עונם וחטאתם כי כבדה מאד.

ואפשר לומר עוד שגזרת צעק לבם אל ה' שב אל העולל והיונק אשר זכר לעיל שאמר בעטף עולל ויונק וכו' ועליהם יאמרו איה דגן ויין וכו' ואחר שאמר זה על העוללים ויונקים דבר עם ישראל ואמר מה אעידך כו' נביאיך חזו לך וכו' ספקו עליך וכו' פצו עליך וכו' עשה ה' וכו' עד הרים קרן צריך שכלו נקשר וכאלו אמר שגדול כים שברה בראות העולל והיונק העטופים כחלל ואמר עתה שהעולל והיונק הנז' צעק לבם אל אדני כי עם שלא היו יכולים לדבר הנה לבם במה שהיה נכסף אל המאכל היה צועק אל ה' ועל זה ראוי שאת' בת ציון תורידי דמעה יומם ולילה ואל תתני פוגת לך ואל תדום בת עיניך כי מה שלא שמע השי"ת צעקת עוללים ויונקים הוא מצד רוב רשעתך וע"כ ראוי לך לבכות יומם ולילה כנז' ובאלו הפירושים מתיישב הפסוק כלו על נכון עכ"ל.

ואני אומר כי לא נתיישבו הפ' בעצ' על נכון כי נדחק בפירוש הכתוב כדי ליישב כי מקצתו מדבר לנוכח ומקצתו בלשון נסתר וכפי הפירושים שפירשתי לעיל נתיישב בעצם הדבור נסתר ונכח דוק ותשכח והכל נתיישב על נכון ואין צורך להשיב הדיבור אל העיללים כי הוא דוחק: