לחם דמעה על איכה ב:יב

לאמותם יאמרו איה דגן ויין. ואז"ל גלוסקאות וחמר עתיק והכונה כי כיון שהיו אמונים עד עתה ביין ישן וגלוסקאות עת' היו שואלים לאמותם איה דגן ויין שהיינו אוכלים עד הנה ודרשו זה רז"ל כי על מה שהיו אוכלים לשעב' קאמר קרא והיו דואגים עליו שאם על ההווה קאמר שהיו עתה מבקשי' דגן ויין ולא היו מוצאים ומה יש בזה אם לא ימצא חמר עתיק וגלוסקאות ודי להם אם ימצאו שאר אוכלים וישיבו את נפשם אלא לאו כי עת' אפי' מציאו' שום אוכל לא היו מוצאי' אבל מה שהיו דואגים ואו' איה דגן ויין הכונה כמי שדואג על זמן שעבר כי לשעבר היה להם גלוסקאות יפות ויין ישן ועת' היו מתים ברעב וז"ש בהתעטפ' כחלל ברחובות עיר אז היו זוכרים הזמן שעב' ואומר איה דגן ויין היינו אוכלי' לשעבר ואמר עוד בהשתפך נפשם אל חק אמותם עתה בזה הפס' פיר' מ"ש לעיל בפ' בעטף עולל ויונק ברחובו' קריה כי העוללים והם גמולים מחלב ואינם יונקים אלו שואלים לאמותם איה דגן ויין וזה בהתעטפם כחלל ברחובות עיר ואלו כבר היו מדברים ושואלים לאמותם אבל היונק שזכר לעיל כי עדיין יונק שדי אמו אלו אינם יכולים לשאול בפיהם אבל משליכי' נפשם אל חיק אמותם ואל דדי אמותם לא היו מוצאי' חלב ליונק והיו מתים תכף ומיד:

א"נ אומ' בהשתפ' נפשם אל חיק אמות' הכונה שהיו שוחטין את בניהם בחיק אמותם ונשפכת דמם ונפשם אל חיק אמות' כי הדם הוא הנפש:

ושמעתי אומרים כי כיון שכלו עיני ונתרוקנו העינים ע"י הדמעות כיון שלא נשארו עינים לא היה יכול לבכות ולהוריד דמעות ולכן נשארה כל הדאגות והיגונות בתוך קרבו במעיו ועל כן חמרמרו מעי כי כאשר האדם מוריד דמעות מעיניו מוציא כל יגוניו לחוץ אבל כיון שכלו עיני לגמרי ע"י הדמעות שהורדתי עד עתה לא נשא' עין כדי לבכות בו ועל כן היגונות שנשארו בתוכו על ידם חמרמרו מעי וכן נשפך לארץ כבדי כי הכבד כאשר צולין אותו על האש נשפך לארץ הדם אשר בתוכו וכן מהאש בוערה אשר בקרבי נשפך לארץ כבדי וכל זה עשיתי על שבר בת עמי כלומר על מזון בת עמי שחסר כד"א שמעתי אומרים כי יש שבר במצרים וכל זה כאשר ראיתי בעטף עולל ויונק ברחובות קריה מפרפרים ומתים ברעב:

והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב הנה הפ' הזה קשה היישוב מצד הלשון שהל"ל כלו עיני מרוב הבכי או מרוב דמעותי כי גזרת בדמעות אינו מתיישב על נכון וגם מצד הענין יראה בלתי צודק כי לא יכלו העינים מרוב הדמעות אך אפשר שיעוורו העינים ולא יוכל הבוכה לראות מרוב הדמעות אך לא יכלו העינים בהחלט יען אינם ניתכות בדמעות כי הדמעות באים על העינים ויוצאות דרך שם ואין תחלת הויתם מהעינים כי הם אידים עולים שם ויוצאים החוצה כנודע וע"ק דלא שייך חמרמרו מעי עם כלו בדמעות עיני וכן נשפך לארץ כבדי כי מה שייכות ומה הדמות יש לזה עם זה עד שיחבר ג' דברים יחד בחדא מחתא:

והנכון אצלי הוא שר"ל שמרוב הצער והעצבון והדאגה לא אפסיק כלל מלבכו' עד אשר כלו עיניו ודמעיו יחד בזמן א' והוא כאלו אמר שאם היו עיניו קיימים היה בוכה תמיד וכלו הדמעית כאשר כלו העינים יחד בזמן א' וזה"א כלו בדמעות עיני וגומר והוא כאילו אמר כלו עם הדמעות עיני כלומר שזה עם זה כלו יחד בזמן א' כי כל זמן שהיו העינים קיימים היו הדמעות בהם וביאר הסבה לזה והוא כי המעים אשר מהם יעלו האדי' מהמאכל אשר מהם יתהוו הדמעות נשרפו לגמרי ולא נמצא בהם לחות כלל וכן הדם שהוא חם ולח אשר משם יתהוו רוב הדמעות ומקורו הוא כנודע נשפך לארץ ובזה נפסד כל הגוף יחד בזמן א' ונמצא לפי זה כי כאשר כלו הדמעות בכלות סבת הוייתם כלו העיני' לגמרי בהפסד כל הגוף ואמר שכל זה היה על שבר בת עמי במה שראה עולל ויונק שאינו יודע לשאל עטופים ברעב ברחובות קריה ואין לאל ידם לחיותם ברעב על זה נמס כל לב ונשבר ונדכה עכ"ל:

לאמותם יאמרו וגו' כתב הר"מ אלמושנינו ז"ל אפש' שמלת איה לא תהיה שאלה כמשפט' רק הודעה ויאמר שהעגמת נפש הגדול היא שבעת התעטפ' כחלל ברחובות עיר העולל והיונק הנזכרים ובעת השתפך נפשם אל חיק אמותם והוא בעת מיתת' אז היו אומר' ומורי' הרואים מיתתם לאמותם מקום הדגן והיין בזמן ההוא במה שהיו רואים שהיה להם אפשרות להצילם אם היו מגידים להם זה קודם והוא עגמת נפש גדול באמת כי היה להם קצת נחמה אם היו חושבות אמותם שלא היה אפשר בשום צד להחיותם להעדר המזון לגמרי אך במה שהיו אומר' להם שהיה אפשר למצא דגן יין והיו אומרים ומורים להם איה הוא והיו אומרים זה בזמן שלא היה מועיל כלל שכבר היו מתים והוא בזמן השתפך נפשם וכו' על זה היו מצטערות הרבה מאד מאין נחמה כלל ומצערן היה מגיע לנביא המקונן צער שיעור רחב ידים כנז' עכ"ל והרב מורי זלה"ה כתב כלו בדמעות בשביל דמעותיו של נ"נ הרשע שהיו סבה להשליטו בכל העולם לכך כלו עיני וחמרמרו מעי וזה נלמד ממדרש תלים בפ' הנזכר ז"ל אמרה כנ"י לפני הקב"ה בזכות ג' דמעות שהוריד אותו רשע השלט' אותו בכל העולם כו' ע"ש לאמותם יאמרו וגו' אפשר לחלק הפ' לג' חלקים והם העוללים והיונקים ושאר העם על העוללים אמר לאמותם יאמרו וגומר ועל שאר העם אמ' בהתעטפם כחלל ברחובות עיר ועל היונקים אמר בהשתפך נפשם אל חיק אמותם. ואמר על השנית כחלל להורות כי אלו לא ימותו כ"כ בקל כמו המעונגים ולכ"א כחלל שאינה מיתה טבעית עכ"ל: