לחם דמעה על איכה ב:יא

כלו בדמעות עיני כו'. אפשר כי להפליג צרתו אמר כי מרוב אנחותיו על שבר בת עמי נעשו לו כל סימני טרפות והרי הוא חשוב כמת ראשונה אמר שכלו בדמעות עיניו וסומא חשוב כמת ואירע לו כמ"ש איוב ותכל מכעס עיני שלא היה רק שכהתה עינו מראייה אבל עינו במקומו עומד וגם שם לא כהו שתי עיניו רק עינו האחת אמנם בנ"ד לא לבד כהו מראיי' אבל עיקר גוף העין כלה ונתרוקן לגמרי ע"ד מ"ש דהע"ה ואור עיני גם הם אין אתי כי היה די שיאמר הכתוב ואור עיני אין אתי מאי גם הם אבל מורה מה שאמרנו כי בא לרבות כי לא לבד אור עיני שכהה וחלף הלך לו אבל גם הם אין אתי כי גוף העין נתרוקן לגמרי והוא משל ורמז אל גודל הצרה וז"ש כאן כלו בדמעות עיני ולא אמר כהו להורות כי כלו לגמרי והעינים בעצם גם הם אין אתי וכן נולד בי סימן טרפות כי חמרמרו מעי והוא לשון אדמימות כי כן קורין בלשון ערבי לאדום אחמר והאדמימות במעים הוא סימן טרפות בבהמה שהבהמות האוכלות החלתית אם נמצאו במעיהן קורט דם אדמימות טרפה ולכן דמה את עצמו כאילו חמרמרו מעיו וגם נשפך לארץ כבדי והוא טרפות אחר כי נשפך לארץ כל כבדי ולא נשאר אפילו כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא רק נשפך לארץ כל כבדי על שבר בת עמי:

א"נ הודיענו כי גם אם יש לנו בהקדמה אמיתית כי שערי דמעה לא ננעלו עכ"ז לא הועילו למו הדמעות ולז"א כלו בדמעות עיני עד שחמרמרו מעי ועכ"ז לא נעניתי וא"ת כי לא נענתי לפי שאני הכבדתי את לבי מלשוב בתשובה ע"ד מש"זל במש"ה כבד לב פרעה שנהפך לבו ככבד כי מטבע הכבד כי כל מה שמבשלים אותו ומשימים אש תחתיו לא מפני כך מתרכך אבל מתקשה והלב הוא להפך כי כל מה שמבשלים אותו הוא מתרכך כבשר ועתה לב פרעה נעשה ככבד הזה כי כל כמה שמייסרים אותו ונכוה בחמי חמין עוד היה מתקשה לבו על כן אמרה האומה ישראלית לא תחשבו כי גם אני כמוהו הקשתי את לבי ככבד הזה מלשוב בתשובה כי לא מבעיא הלב בעצמו שהוא רך וכבר נתרכך אבל אפילו הכבד שיש בי השלכתי אותו לארץ וז"ש נשפך לארץ כבדי ולא הקשתי לבי מלחזור בתשובה ושבתי אל ה' על ראותו שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחובות קריה:

ארז"ל ג' דמעות הן דמעות העשן ודמעות הבכיה ודמעות הבית הכסא ע"כ. ופי' דמעות בית הכסא הוא שהאדם לפעמים יש לו עיצור רב ומתקשה בהוצאת הרעי עד שבשעת עשיית צרכיו זולגות עיניו דמעות וזו קשה ועתה אמר המקונן על ישראל כי מהג' דמעות תרתי איתנהו בי וז"ש כלו בדמעות עיני ומיעוט רבים ב' כי מלבד דמעת הבכיה גם יש בו דמעת בית הכסא לפי שחמרמרו מעיו ויש לו חולי מעים ודייק דלא קאמר כלו בדמע עיני אלא בדמעות ואפשר ג"כ כי גם דמעת העשן היה בישראל והוא רמז לדמעת עשן האש מהשריפה אשר שרף ה' וכל בית ישראל בכו את השריפה אשר שרף ה' וע"כ קאמר בדמעות בפת"ח תחת הבי"ת ולא אמר בדמעות בחי"רק לרמוז על הג' דמעות הידועות כי כל פת"ח מובלע בו ה"א הידיעה וכן נשפך לארץ כבדי הכונה לרמוז אל מה שסיפר ן' גוריון שהפריצים היו מביאים סכינים תחת כנפי בגדיהם וכשהיו רואים את הצדיק היו תוחבים את הסכין בבטנו ונשפך לארץ כבדו ואומר על שבר בת עמי כלומר כי זה השבר לא היה יחידי אבל בא זה השבר על שבר אחר של רעב שהיה בירושלים וז"ש על שבר בת עמי וגו' מחמת הרעב באופן שהיה שבר על שבר והוה על הוה:

או אפשר כי במ"ש על שבר בת עמי נתן סבה למה נשפך לאר' כבדי והענין כי היו הורגים האנשים העשירים אשר היו בירושלם כדי ליקח ממונם ואוצרותיהם ומזונותיהם ולכן היו הורגים אותם ושופכים כבדם לארץ בסבת שבר הרעב וכל אחד בוזו איש לו וז"ש על שבר בת עמי וגו' והוא שבר הרעב.

אי נמי אפשר שעתה הודה והתודה על כל חטאתיה ואמרה אם כלו בדמעות עיני מרוב הצרה הטעם הוא לפי לשעבר חמרמרו מעי כלומר שהלכו מעי אחר החומר וכל היום התאוו תאוה לאכול ולשתות ואם עתה נשפך לארץ כבדי ע"כ באה אלי הצרה הזאת על השבר והעון שהיה לבת עמי לשעבר בעטף עולל ויונק ברחובות קריה מחמת הרעב ואין מרחם עליהם רק מתים ברעב בראש כל חוצות על כן עתה נשפך לארץ כבדי ובאה עלי הצרה הזאת: ועל כיוצא בזה אמר דהע"ה אשרי משכיל אל דל וגו' כלומר אשרי מי שמשכיל ומשגיח על הדל בימי הרעב וזהו ביום רעה דקאמר קרא ולאיש כזה בודאי שימלטהו ה' כיון שהשגיח על הדל ביום הרעה וביום הרעב כי להשגיח על הדל בימי השבע לאו רבותא היא.

אי נמי אמר כלו בדמעות עיני עם מה שמצינו לרז"ל שאמר במש"ה אל שאול ואל בית הדמים כי הרעב באה על שאול שלא נספד כהלכה והנה היו עתה מקוננים ישראל כי אירע להם הפך זה כי כל אדם כשר שהיה נפטר היו מורידים דמעות עליו ולא עברו על זה כלל ועכ"ז לקו ברעב וז"ש כלו בדמעות עיני כי עיני העדה הם הצדיקים והכשרים וכאשר היו כלים ונפטרים מן העולם היו מורידים דמעות עליו וז"ש כלו עיני והם הכשרים בהורדת דמעות כי אין גם אחד מאותם הכשרים שהיו עיני העדה שלא הורדנו דמעות עליו כאשר היה כלה ונפטר מן העולם ועכ"ז לקינו ברעב ונשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחובות קריה מתים ברעב וספר גודל הרעב ואמר: