לחם דמעה על איכה א:ו

ויצא מן בת ציון. רז"ל על פסוק זה אמרו מן בת כתי' א"ר אחא יש לנו מנ' א' יפה זה הב"ה שכתו' בו ה' מנת חלקי וכוסי כל הדרה זה הב"ה שנאמר הוד והדר לבשת וכו' ד"א כל הדרה אלו התינוקו' א"ר יהודה בא ורא' כמה חביבי' תינוקו' לפני הב"ה גלו סנהדרין ולא היתה שכינה עמהם גלו משמרו' ולא היתה שכינ' עמהן וכיון שגלו תינוקו' היתה שכינה עמהם הלא הוא דכתיב עולליה הלכו שבי לפני צר מיד ויצ' מן בת ציון כל הדר' ע"כ:

והנה עיניך תחזינה אהבת השי"ת את בת ציון כי הסתלקות השכינה ממנ' לא רצה לפרסמ' ולפרשה בפירוש רק רמזה בלשון סתום באומרו ויצא מן שהו' מלשון יי' מנת חלקי וכו' ואפ"ה הוסיף עוד לסתום הדברים כי מלת מן כתיב ולא קרי אבל קרינן ויצא מבת ציון והכל להודיע אהבתו ית' אותנו כי לא רצה לכתו' בפי' שסילק השי"ת שכינתו מציון אלא רצה ללמדנו עוד כי לא יצא' לגמרי כי נקטינן שלא זזה שכינה מכותל מערבי ולעול' עיני יי' בה מראשי' השנה ועד אחרי' שנה ולכן מזכיר יציאתו ברמז ואפי' אותו הרמז כתיב ולא קרי:

ואמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה כי כשהיתה השכינה עמהם אז היו כצאן שנ' ואתנה צאני צאן מרעיתי והקב"ה הרועה כמ"ש יי' רועי לא אחסר ואז לא הייתי חסר כלו' כי היה בעל הצאן עומד על צאנו אבל עתה שנסתלקה השכינה מביניהם הי' כאילים שהם הפקר מבלי בעלים וכל הרוצה ליטול בא ונוטל ועל כן וילכו בלא כח לפני רודף:

אי נמי אמר וילכו בלא כח וכו' כי בהיות שהיו שריה רעבים גם צמאים כאותם אילים אשר לא מצאו מרעה ולא נשאר בהם כח כלל אפ"ה וילכו בלא כח כלומר עם היות שלא היה להם כח אפ"ה הלכו לפני רודף הכונה היה הולך יותר מהרה מן הרודף ואפי' מרודף מלא. ועם זה הדרך אפשר לומר שזו היא כונת היו שריה כאילים לא מצאו מרעה כלומר היו שריה רצים כאילים ירוצו ולא יגעו ילכו ולא יעפו ואף גם זאת בהיותם רעבים ונפשם בהם תתעטף כי לא מצאו מרעה ואוכל להשיב נפש ואעפ"כ וילכו לפני כל רודף אף שיהיה רודף קל כצבי הם היו הולכי' לפניו ועל כן נכת' רודף מלא בוא"ו וילכו עם היות בלי כח הלכו לפני כל רודף:

אי נמי אמר על החרש והמסגר שיצאו בראשונה ויצא מן בת ציון כל הדרה כי שמה נשארו דלת העם עם גדליה בן אחיק' וא' כי סבת יציאת' משם היה על כי כולם אוהבי שוחד היו ורודפי שלמונים וכו' וז"ש היו שריה כאילי' לא מצאו מרעה שהיו השרי' והשופטים כרעבי' וכאילי' שלא מצאו מרעה כן היו גם המה והיו אומרי' הב הב ועל כן גלו ויצאו ממקומ':

ועל דרך זה אפשר ג"כ לסיי' פסוק דקאמ' וילכו בלא כח לפני רודף הכונ' לפי שהזכיר שהשרים היו אוהבי שוחד ורודפי שלמונים אמר ג"כ כי גם בכל שאר ענייני המצות לא היה בהם כח לכבוש את יצרם הרודף אותם על כן הלכו לפני היצה"ר הרודף אותם כי בדרך שהוא היה מוליך אותם בה היו הולכין כי לא היה בהם כח לעמוד כנגדו להלחם בי ועל כן רודף מלא בוא"ו לרמוז אל היצה"ר כי הוא הרודף אמיתי:

אי נמי על שאר העם שנשארו עם גדליה בן אחיקם אמר ויצא מן בת ציון כל הדרה כי אחר שהרגו השרים את גדליה ברחו כל העם מצרים לעזרה כי יראו לשבת בארץ מפני הכשדים ועל אותה שעה שלא נשאר אחד מהם בירושלם נאמר ויצא מן בת ציון כל הדרה ואע"פי שהיו הכשדים עדיין רחוקי' מאד מהם עכ"ז בלכת' מצרימה היו שריה רצים כאילים שלא מצאו מרעה להם וממהרים לרדוף למצא מרעה לאכול וילכו בלא כח ולא נותר בהם נשמה כדרך הממהר ורץ בלכתו שנפשו ורוחו קצרה ונשאר בלא כח כן אלו היו ממהרי' לילך ואף שלא היה להם לירא כל כך כדי לנוס בחפזה שהאויב עדיין רחוק הוא מאד מהם וז"ש לפני רודף שקודם שיבא הרודף עליהם היו ממהרים הליכתם והולכים בלי כח מרוב פחדם ויראתם לקיים ונסתם ואין רודף אתכם:

אי נמי וילכו למצרים בעבור שלא היה להם כח וזהו בלא כח בשביל שראו עצמם בלי כח לעמוד לפני רודף ראו שאין כח בהם לעמוד כנגד הרודף ועל כן ברחו למצרים לעזרה.

ורז"ל אמרו בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח וכו' ובזמן שעוברין על רצונו כביכול מתישין כח של מעלה שנאמר וילכו בלא כח ע"כ. וקשה כי זה הכתוב נאמר על שרי העם ולא עליו ית'. ואפשר עם משז"ל שלא נסתלקה השכינה עד שגלו עולליה וכשעולליה הלכו שבי לפני צר אז ויצא מן בת ציון כל הדרה שהיא השכינה כי אז נסתלקה ואם כן פשט הכתוב כך הוא ויצא מן בת ציון כל הדרה שהיא השכינה וגם היו שריה הולכים בהרים כאילים לא מצאו מרעה וילכו השכינה כביכול והשרים בלא כח לפני רודף כי בזמן שישראל עוברין על רצונו עוברין ומתישין כח של מעלה ומלת וילכו דקאמר קאי אשניהם ואכל מאי דקאמר בראשית המקרא שהיא השכינה והשרים: