לחם דמעה על איכה א:ד

דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד. קרא אותן אבילות כי דרך האבל לגדל שער ראשו לפי שהוא אסור לגלח, וכן דרכי ציון היו מגדלות עשבים כאבל המגדל שער וזה כי דרך הוא שהד' אינם מגדלים עשבים כאשר יש הולכים ובאים באותו הדרך כי ברגלים תרמסנה העשבים אבל כשאין יוצא ואין בא באותו הדרך אז הדרך מגדלת עשבים ועל כן קראן אבלות לפי שגדלו עשבים על כי כלתה רגל מן השוק מהם ואין עובר ושב עליה' וז"ש מבלי באי מועד וכיון שאינם עולים בג' מועדים עולי רגלים כי ספו תמו באי מועד ע"כ הם אבילות מבלי באי מועד וכדאמרן. אח"כ מצאתי כתוב בשם מהר"י נתן ז"ל:

גם אפשר שרמז שדרכי ציון היו אבילות לסבה שבטלו מ"ש שמעון הצדיק על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמלות חסדים וז"ש מבלי באי מועד והם עולי רגלים ג' פעמים בשנה ושם בירושלים היו עושים עולי רגלים ג"ח ע"י מתנות עניים שהיו נותנים לעניים והיו העניים שמחים עמהם ג' פעמים בשנה כל שעריה שוממין הוא ביטול תורה והם השערים המצויינין בהלכה כהניה נאנחים הוא ביטול העבודה והקרבנות וע"י שלא היו עושים עבודה וקרבנות ולא היו נותנים להם מתנות כהונה ע"כ כהניה נאנחים וגם בתולותיה נוגות שהיו בועלים אותם ועל כל אלה היא מר לה ועל אלה היא בוכיה:

א"נ עתה מקונן ירמיה על כל מה שעבר על ישראל ואמר דרכי עיר ציון אבילות והיתה ציון אבילה ובוכה על ישראל ועל הלויים ועל הכהנים וז"ש מבלי באי מועד והם עולי רגלים שבעונות נתבטלו ע"י החרבן כל שעריה שוממין הלא הם הלויים שהיו שוערים וג"כ על הכהנים בכתה ואמר. כהניה נאנחים וגם כן בתולות' נוגו' אם מפני שכשהיו עולי רגלים אז בירושלים היו מזווגים זווגים בחורים עם בתולות אלו עם אלו כי שם היו נמצאים כל ישראל ועתה שנחרב הבית ואין עולים לירושלים בתולותיה נוגות כי הבתולות הם מונחו' בקרן זוית ואין דורש ואין מבקש אותן וגם אפשר שרמז מ"ש בתולותיה נוגות אל הגזירה שגזרו הגוים על ישראל כי כל בתולה תבעל להגמון תחלה ועל כן בתולותיה נוגות וכו' והנה דרכי ציון אבילות על כל אלה שזכרנו והיא אבילה ובוכה ומתאבלת על כולם ואין שום אחד מישראל בוכה ומתאבל על מה שאירע לציון עצמה שנחרבה ונצתה מבלי איש עובר והיא מר לה כלומר היא לבדה מר לה עליה ואין שום אחד בוכה עליה באופן שהיא בוכה על כולם וגם על עצמה ואחרים אינם בוכים עליה וז"ש והיא מר לה היא לבדה מר לה בשבילה:

א"נ אמר כי אף שהיו רבים מצטערים ומתאבלים באבל ההוא ודרך העולם הוא כי בהיות רבים המצטערים בצער א' זה מתנחם בראות את חבירו מצטער כמוהו וכן כולם וכאן אף כי היו מרובים המצטערים כי שעריה שוממין כהניה נאנחים ובתולותיה נוגות ועכ"ז היא עומדת בתוקף מרירותה ולא בעבור זה נתמעט צערה אלא והיא מר לה כבראשונה וכמו אם לא היה שום אחר שיצטער עמה בצערה:

א"נ מ"ש דרכי ציון אבילות אין הכונה על האנשים הבאים בדרכי ציון שהיו אבלים אבל על העצים והאבנים של הדרכים עצמם עליהם קאמר שהם ממש היו בוכות ומתאבלות כי להם קדושה ורוחניות לבכות ולהתאבל ואמר ג"כ כל שעריה שוממין כי בהיותה בבניינה עליהם אמר הכתוב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים והכונה כי כ"כ היו שערי ירושלים יפות ומרוקמות באבנים טובות ובאבני שיש או מרמ"רי עד שכאשר היינו עולים עולי רגלים לירושלים כאשר היינו מגיעים לשערי ירושלים לא היינו נכנסים תכף ומיד אל תוך ירושלים אבל היו עומדות רגלינו ומתעכבים היינו בשעריך ירושלים כי היינו תמהים מראות בנין שעריך ירושלים מה יפו ומה נעמו ועתה היו אותם השערים לשמה ולשאיה וז"ש כל שעריה שוממין וכהניה ג"כ נאנחים על ביטול הקרבנות כדאמרן וגם בתולותיה נוגות וכמ"ש המתרגם על שפסקו מלצאת בט"ו באב ובי"ה בתופים ובמחולות כמנהגן ואמר והיא מר לה כ"א אחר שהחריבו עמה היתה ציון בעין הגוים בעין החשיבות והיו משימים בה כסא מלכותם ולהחשיבה בעיניהם לשרתי במדינות לא היו מצירים כ"כ כי כבוד גדול עשו לה אמנם לא עשו כן אבל היתה כאלמנה והניחוה שכולה וגלמודה גולה וסורה וז"ש והיא מר לה בשביל עצמה כי גם לה סורו טמא קראו לה: