לחם דמעה על איכה א:טז

על אלה אני בוכיה. אפשר לומר דעל אלה דקאמר קאי אהנהו דלעיל ואמר על אלה שהזכרתי אני בוכיה וג"כ עיני עיני יורדה מים מפני כי רחק ממני מנחם וכו' או אפשר דמאי דקאמר על אלה אני בוכיה היינו מאי דמפרש ואזיל דהיינו כי רחק ממני מנחם משיב נפשי הרי חד והיו בני שוממים כי גבר אויב הרי תרי ועל אלה קאמר שהיא בוכיה ועינה עינה יורדה מים על כי רחק ממנה מנחם כו' ואומרו על אלה אני בוכיה ולא אמר אני בוכה כי מלת בוכה היא פועל שהיתה בוכה ובוכיה היא שם העצם כי קנתה שם לעצמה שראוי לקרות' בוכיה וז"ש על אלה אני ראוי לקרות אותי בוכיה וזה לסיבת רוב התמדת הבכי שאני בוכה יום ולילה לא אשבות ואמר עיני עיני יורדה מים ולא אמר עיני יורדות מים כי למען ימשך זמן בכייתי ואוכל לבכות זמן רב לא אבכה בב' עיני יחד אלא אבכה בעין א' ואנוח אותו העין ואבכה בעין האחר וכן אחליף תמיד כדי לבכו' זמן ארוך יומם ולילה בלי הפסק כלל וז"ש עיני עיני פעם בעיני הא' פעם בעיני האחר ואמר יורדה מים ולא אמר אוריד מים לומר שלא היה צריך לעשות הכנות להוציא הדמעה מהעין כי העין מעצמה היא יורדה מים בלי כונת המוריד ובלי שום טורח והכנה להורידה ובזה ג"כ דייק באופן אחר מאי דקאמר עיני עיני תרי זמני כאלו העין הוא מעצמו יורד מים וע"כ הכפל של עיני עיני כאלו הוא טבע מוטבע בו מניה וביה ואמר שסבת הבכיה היתה על כי רחק ממני מנח' משיב נפשי הכונה שנתארך זמן גלותי ורחק ממני מאד מלך משיחנו שהוא המנחם כי זה שמו והוא משיב נפשי כי בבא מלך משיחנו אז תנוח נפשנו בשובה ונחת כי לא יצטרך הנפש להלחם עם חלק הגוף כי אז יתבטל היצר הרע שהוא חלק הגוף החומרי באופן שלא תהיה לנפש צורך להתקוטט עם חומר הגוף אבל שניהם יהיו שוים לטובה ואין מי שיעכב ביד הנפש לעשות חפצה ורצונה ועל זה קאמר משיב נפשי ואמר שהיתה בוכה על ב' דברים שאירעו לה בגלות הזה מה שלא היה לה בגלות מצרים א' כי בגלות מצרים לא ישבו אלא כמנין רד"ו שנה וכאן רחק ממני מנחם משיב נפשי והוא מלך משיחנו כי זה לנו אלף ותק"לב שנה שרחק ממנו מנחם ועוד שנית כי בגלות מצרים כאשר גבר האויב הלא הוא פרעה הרשע מני אז היו ישראל מתרבים כככבי השמים לרוב וכמש"ה וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ אמנם בגלות הזה כאשר גבר האויב מני אז היו בני שוממין הולכים ומתמעטי' ומשתוממי' וז"ש היו בני שוממין והיו לשממה כאשר גבר האויב.

אי נמי אומרו על אלה אני בוכיה הכונה על מה שאמר אלה אלהיך ישראל בעשיית העגל אני בוכיה מפני כי בסבת אותו העון נסתלק ממני שכינתו ית' ועליו אמר כי רחק ממני מנחם והוא הש"י שהוא היה נחמתי והוא משיב נפשי כי כשעמדו ישראל על הר סיני כמשז"ל פרחה נשמתן ואלמלא שהוא השיב נשמות לפגרים מתים כבר נשארו כלם פגרים מתים ועל זה קראו משיב נפשי ועתה בעונותי רחק ממני והיו בני שוממים מפני כי מני אז מעת שאמרתי אלה אלהיך ישראל גבר האויב והוא סמאל ואלמלא לא עשו את העגל ולא נשתברו הלוחות היה חרות על הלוחות כמז"ל חירות מגליות חירות ממלאך המות חירות מיצ"הר ובאומרו כי גבר אויב כיון לשלשתם לאויב כמשמעו ולאויב שהוא סמאל והוא מלאך המות והוא יצה"ר ואלו לא גבר האויב מני אז לא היו עתה בני שוממין ואם הם שוממין הוא מפני כי גבר אויב בשעה שאמרתי אלה אלהיך ועל אותו אלה אני בוכיה כי הוא היה גרמא דכולא.

אי נמי הודיענו באומרו היו בני שוממין כי גבר אויב כי כאשר גבר יד האויב ושלטה על יש' כבר היו הן שוממין וכמעט שמתו כל' או רוב' שהפריצים הרגו הם בהם מקודם באופן כי נבר היו בני שוממין כאשר גבר האויב ואלמלא כן אולי לא היה גובר האויב.

א"נ אמר על אלה שאומר עכשיו אני בוכיה וכו' והבכי הוא על זה הדבר כי אני גרמתי לעצמי כל הבא עלי כי אני הרשעתי וז"ש כי רחק ממני ומסבתי רחק המנח' ומשיב נפשי על רוב פשעי והיו בני שוממין ונאנחים ונאנקים על כי גבר עצמו האוי' ואמר כי ידו רמה וכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה ולא ידע שחטאתינו גרמו ואין נושך בשרי בשינו ועל זה היתה בוכה ועל דבר אחר לא יכלה להתאפק אלא פירשה ציון בידיה מרוב שיחה וכעסה ואין מנחם לה ולא מצאה לה מנוח על הדבר הזה וזה כי לא חטאתיה גרמו רעתה לבד אלא גם היא החיה את אשר הרעו לה כי צוה ה' ליעקב ואמר שכל הגוים אשר סביביו הם צריו ועל כן לא יחיה מהם כל נשמה כי יהיו לשיכים בעיניו ולצנינים בצדיו ולא עשה כן והחיה אותם ועבר על גזרתו ית' ושם נפל והיתה ירושלם לנדה ביניהם בין הגוים אשר סביביו כי היו לה לשכים ולצנינים כמאמר האל ועל הדבר הזה אני צריכה להצדיק עלי את הדין. ואומר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי ועל כן היו לי לשכים כמאמרו יתברך: