לחם דמעה על איכה א:יא

אי נמי אמר כל עמה נאנחים מבקשים לחם כלו' עם היותם נאנחים היו צריכים לבקש לחם כי כל צרות שבעולם יוכל האדם לסבול אם לא יחסר לחמו וכמ"ש באיוב כי על זה בחרת מעוני כי בחר בשאר יסורין ואמר כי כולם טובים וקלים מן העוני אבל אם צרות רבות יסבבוהו ויחסר לחמו את זה לא יוכל שאתו וז"ש כל עמה נאנחים וצרות רבות ואנחות סבבום ועל הכל גדלה רעתם שהוצרכו לבקש לחם וכיון שלא מצאו להם לחם נתנו כל מחמדיהם באוכל' איזה אוכל שיהיה כמו פירות וכיוצא להשיב נפש וביען כי לחם לבב אנוש יסעד וכל שאר המאכלים לא סעדי לבא בכל עת היו רעבים וצריכין לאכול עוד כאלו הם זוללים ז"ש ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה כי כל היום אני אוכלת ואינה שבעה:

אי נמי במה שכתוב מחמודיהם מלא בוא"ו על הבנים החמודים להם קאמר שכיון שלא מצאו להם לחם נתנו מחמדיהם בניהם הנחמדים והיו מחמד עיניהם נתנו אותם לאוכל ואכלו בשר בניהם ובשר בנותיהם וכמ"ש לקמן ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן וגו' ועשו זה להשיב נפש ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה עד שאכלתי בשר בני ובנותי כי אין לך זוללו' גדול מזה ואמר ראה ה' והביטה כי ראייה קרוב והבטה מרחוק והכונה אם עדין יש ה' בקרבנו ראה ה' מקרוב ואם אין ה' בקרבנו אלא כבר סילק שכינתו מבינינו הביטה מרחוק:

אי נמי כל עמה נאנחים מבקשים לחם והיתה זאת להם בעבור כי בזמן שעבר נתנו מחמודיהם כל חמדתם וחשקם באוכל מאכל ומשתה היו עושים כל ימיהם כחגים אכל ושתה והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא הביטו ועשו זה להשיב נפשם הבהמית ויעשו פימה עלי כסל ובא עליהם מכ"מ כי עתה היו מבקשים לחם ואין ובזה ידוייק מאי דאיכא למידק שהיה ראוי שיאמר נותנים מחמדיהם באוכל כמ"ש מבקשים א"נ כמ"ש נתנו מחמדיהם לשעבר הל"ל בקשו לחם ובמ"ש הוא מתורץ וגם לפי ד"ז אפשר שאמר נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש כלומר שהיו חומדים המאכלים החשובים והמתוקים המשיבי' את הנפש מרוב חשיבותם ואמר ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה כלומר תדינני כזולל וסובא שחייב מיתה ויותר טוב לי למות כי טוב מותי מחיי שטובים הם חללי חרב מחללי רעב:

אי נמי אחר שסיפר גודל הרעב שהיו מבקשים לחם ואין ושנתנו כל מחמודיהם באוכל להשיב את נפשם אמר ראה ה' והביטה מה זה ועל מה זה הבאת עלי צרה גדולה כזאת אולי בשום זמן הייתי זוללה ועל כן הבאת עלי רעב כזה מכ"מ וזהו כי הייתי זוללה כי לשון דילמא הוא שהוא א' מן לשונות שמשמש כי דילמא הייתי זוללה וע"כ באה עלי הצרה הזאת:

אי נמי אמר נתנו מחמדיהם וגו' הפליג לספר בגודל צרתה כי דרך העולם להיות חמדתו של אדם בממון לאסוף חיל והון ואלו כל מחמדיהם ומאויים היתה זאת באוכל להשיב נפש שהוא להשיג פרוסת לחם כזית או כביצה כדי השבת נפש לבד:

והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב הנה הכתוב הזה קשה היישוב כי איך הוא טעם כי ראתה גויים וגו' לגזרת ידו פרש צר וגו' ואפשר שיאמר שבא הכתוב לתרץ קושיא א' והיא למה לא מסרה עצמה על קדושת השי"ת והיה ראוי שימותו כולם ולא יפרוש ידו הצר על ספרי התורה שהם מחמודיה. כמו שפרש"י ז"ל שנאמר בהם הנחמדים מזהב ומפז רב וכו' ולמה הניחו את הצר שיפרוש ידו עליהם ותירץ הכתוב שהטעם שידו פרש צר על כל מחמדיה בלתי מונע הוא לפי שראתה גוים שבאו מקדשה אשר צוה השי"ת שלא יבאו והם באו הפך מצותו מזה שפטו כי מאת ה' היתה זאת ובכן הניחו את הצר למלא' תאותו ולעשות רצונו. עכ"ל:

עוד כתב הר"מ אלמושנינו ז"ל כל עמה נאנחים אפשר שיאמר שעם היות כל עמה נאנחי' לבקש לחם להשיב נפש לבד הנה בזה היתה זוללה לפי האמת והוא כי מי שראתה הצרות והרעות שראתה היא היה ראוי שתמו' ברעב ולא תתאוה למאכל כלל ואם כן במה שהיו כל עמה נאנחים מבקשים לחם אף שלא היה אלא להשיב נפש היתה זוללה באמת לפי הצרות הצוררו' באמתחו' עתה:

ואם באנו ליישב גזרת כי הייתי זוללה על נכון שנראית ללא צורך אפשר שיאמר כי מי שהוא מורגל ברעב כל ימיו אף בזמן השבע לאכול לשבעה יצטער מאד בזמן הרעב ולא יוכל לסבול והנה בהיות בני ציון היקרים בזמן שלותם האוכלים למעדנים בהיותם מבקשים לחם להשיב נפש לבד היה להם צרה גדולה וז"א כל עמה נאנחים מבקשים לחם ונתנו כל מחמדיהם באוכל להשיב נפש ואמר ראה ה' ירצה ראה ה' בעניי והביטה בצרתי ברעב הזה בהיות כי הייתי מקודם לכן זוללה ר"ל שהייתי מורגלת לאכול לשבעה עד שהייתי במדרגת זוללה לריבוי המאכלים ועתה באתי במדרגה הזאת הפוכית לה שכל עמי מבקשים לחם לבד להשיב נפש כי אם לא הייתי מקודם לכן מורגלת בשבע לא הייתי מרגשת עתה כ"כ צרת הרעב. עכ"ל.

ובמדרש את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לב"ה נכנסו עמונים ומואבים עמהם והיו הכל רצים לבוז כסף וזהב ועמני' ומואבים רצים לבוז את התורה כדי לעקור לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ר"י בר סימון בשם ר"ל בר פרטא לדליקה שנפל' לתוך פלטין של מלך והיו הכל רצין לבוז כסף וזהב עבד רץ לבוז את אוניתו כך בשעה שנכנסו שונאים לב"ה נכנסו עמונים ומואבים עמהם והיו הכל רצים לבוז כסף וזהב ועמונים ומואבים רצו לבוז את התורה כדי לעקור לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ע"כ:

ראוי להבין איך עלה בדעת שתי האומות הללו לעקור הדין ההוא וכי ספו תמו כל ס"ת שהיו בישר' כי לפי שהם יעקרוהו מאותו הספר יהיה נעקר מכל ס"ת שבישראל ועוד כי כבר היה הדבר ידוע ומושרש בדעת כל חכמי האומה ישראלית ולא ישכחוהו. ועוד אמאי אצטריך למשל דר"ל. ועוד אומרו בתחלת לשונו את מוצא כו':

אמנם הכונה היא דר"ל כי אלו הב' אומות היה להם לבושת וגם לחרפה בעיני העמים היות כתוב עליהם לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ועל כן בעת חרבן ב"ה הכל היו רצין לבוז כסף וזהב והם היו רצין לבוז את התורה לעקור מ"ש בה לא יבא עמוני וכו' וכונתם היה כי בראות כל העמים כי הם שולחים יד בספרי התורה ובוזזים אותם ועושים זה להכעיס את אלהי ישראל אשר כתב בתורתו לא יבא עמוני יאמרו כל העמים מבלתי יכולת ה' להלחם עמהם הם בזזו התורה שלו על אשר כתב בתורתו לא יבא עמוני גם יכלו ובזה בהיותם בוזזי' התורה שלו כל העמים כאחד יעידון יגידון כי אין ממשות במ"ש לא יבא עמוני וכו' כיון שבזזו הס"ת ולא פקד עליהם ובזה חשבו העמונים והמואבים כי היו עוקרים מ"ש עליהם לא יבא עמוני וכו' והרגיש בעל המאמר שאם זו היתה כונת העמונים לזלזל בו ית' בכבודו ובתורתו אם כן למה הניחם השי"ת שישלטו בס"ת על כן הביא ר"ל משל לדליקה שנפלה לתוך פלטין של מלך והיו הכל רצין לבוז כסף וזהב ועבד רץ לבוז אוניתו רצה בזה לומר שהיא דמיון הדליקה שנפלה בפלטין של מלך כי כמו שאותה הדליקה לא היה יכולת במלך לכבותה והלכו ובזו את כל אשר לו כן כביכול ע"י עונותיו של ישראל נפלה דליקה בפלטרין של מלך ודייק מלת נפלה כי ב"ה לא היה מן הראוי שישרף כי הוא מה עשה אבל נפלה שם הדליקה כאלו נפלה בדרך נפילה ובדרך מקרה כי עוונות ישראל הטו אלה וכביכול חטאתינו המקדש נשא ועונינו הוא סבלם והניח את אנשי הצבא ובזזו איש לו את ספרי התורה דמיון המלך שנפלה דליקה בפלטרין שלו כי ע"י העונות תשת כח של מעלה כד"א צור ילדך תשי באופן כי אין קושיא למה הניחם השי"ת לשלוח יד בספרי התורה ואמרה את מוצא הכונה כי אעפ"י שאין הכרח בכתוב שהעמונים רצו לבוז את התורה עם כל זה מעשה שהיה כך היה ואילו שאלת וחקרת וביקשת את מוצא איש מפי איש יספרו לך ומצאת כי תדרשנו כי בשעה שנכנסו השונאים לב"ה נכנסו עמונים ומואבים עמהם ופשט הכתוב לפי דרשא זו כך הוא ידו פרש צר על כל מחמדיה היינו כל השונאים שהיו הכל רצין לבוז כסף וזהב וזה היה באותו הזמן בעצמו כאשר ראתה גוים והם העמונים שבאו מקדשה לבוז ספרי התורה אשר צוית לא יבאו בקהל לך ואומרו כי ראתה היינו כאשר ראתה הודיענו כי שנאת העמונים היתה כ"כ רבה לנקום נקמת לא יבא עמוני שלא רצו לבוז בראשונה כסף וזהב עם שאר העמים ואח"כ יבוזו הם בספרים וזה וזה תתקיים בידם אשר כ"כ היתה שנאת' לנקום נקמתם כי לא חמדו לשלול שלל ולבוז בז כסף וזהב עד שינקמו נקמת' וז"ש ידו היה פרש צר על כל מחמדי' דהיינו שאר העמים שבזזו כסף וזהב וזה היה בזמן כאשר ראתה ירושלי' גוים שבאו מקדש' אותם אשר צוית לא יבאו בקהל לך ותחלת ביזתם של אלו היה כסף וזהב ותחלת ביזת עמון ומואב היו הספרים הכל בזמן א' וכאומרו כי ראתה וכו' דהיינו הודעת הזמן הודיע לנו שנאת העמונים כמה וכמה היתה:

והר"י ן' שועב ז"ל כתב ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה, ירצה אחר שהעם המיוחד יושבי' בצער בשביה הנה אני יושבת בחרפה וגידופין עם שאר הגוים וכאומרו למעלה והיא מר לה ומלת זוללה מגזירת בזיון כמו כרום זלות לבני אדם וכן במדרש זה לשונו אמר רבי פנחס עובדא הוה בתרתין נשין זניין באשקלון והויין מתבתשן דא עם דא, אמרה חדא לחברתה לית את אזלא מהכא דחזיין אפך כיהודיתא לבתר יומין אתרציאת דא לדא אמר לה על כולא שרי לך אלא על דאמרת לי חזיין אפך כי יהודיתא לא שרי ולא שביק לך הה"ד כי הייתי זוללה:

או ירצה ראה ה' והביטה מה היה לי בעבו' שהייתי בימי שלותי זוללה כי פרעתי החטא עכ"ל:

והרב מורי זלה"ה כתב כל עמה נאנחים וגו' אמר כי כל עם ירושלים אשר נתגדלו במקום זבת חלב ודבש ותענוגי עולם נאנחים והגיעו למדרגה פחותה עד מאד להיות כעניים מחזירים על הפתחים לבקש לחם וזה היה לפי שאין להם אפי' שוה פרוטה כדי לקנות להם לחם ואיזה דבר מאכל כי כבר תם הכסף ואפס מכל וכל וכמ"ש נתנו מחמדיהם כבר באוכל להשיב נפש כלומר בדבר מועט כדי השבת נפש לבד ראה ה' והביטה כאשר הייתי זוללה לומר שעונש זה היה יותר משעור החטא וכפי שעור הזוללות היה ראוי להיות מכת הרעב לא יותר בעונש כפול ומכופל ולכן ראוי להקל את עול הרעב הבא מחמת הזוללות להיות הדבר מכ"מ ואף אם גברו שאר העונות עד התכלית כי אין הרעב בא מחמתם כאמור עכ"ל:

והרי"ע ז"ל כתב כל עמה נאנחים וגו' למה שראה המקונן כי עם ה' אלה בסובלם רעב וצמא הוצרך להם לשוטט בחוצות ורחובות עיר לבקש אוכל לנפשם ושמא ימצאום האויבים ויהרגום עד שידמה כאלו ההריגה באה להם לרודפם אחרי תאותם כמשפט הזוללים היה מתלונן במליצה תמרורו כדרך עגמת נפש ואו' כי מכל התנאים הצריכים לדון את הזולל הם ד' היותר מפורסמו' הא' שיהיה הנדון פחות מבן י"ג שנה כמ"ש כי יהיה לאיש בן ולא בן לאיש וע"ד רז"ל משיביא ב' שערות ואעפ"י שלא הגיע לכלל איש. הב' שיהיה זולל בשר כתרגומו לא בלחם ולא בפירות והג' שיגנוב ממון ויקנה. והד' שיאכל תרטימר בשר ואם חסר אח' מאלו אינו נשפט בזולל ולכן כנגד הא' אמר כל עמה ולא הקטנים בלבד מבקשים לחם ולא בשר ויין נתנו מחמודיהם ולא גנבו משל אחרים. באוכל להשיב נפש ולא לשבע כ"ש שלא יעבור שיעור ראה ה' והביטה כי נשפטתי כאלו הייתי זוללה והוא ע"ד הפלגת האנינות והבכי עכ"ל: