קונטרס ההתפעלות ט

ואפרש נא שיחתי כי לא לדרשא קאתינא כי אם להוציא לאור תכלית הענין בגלוי האלהות האמיתית בנפשינו וכו׳.

והקדמה בזה צריך להביא דוגמא לענין זה ממה שנמצא אצלי בכתובים מהני מילי מעליותא מבחינת פנימית ומתיקות תורת אאמו״ר ז״ל נ״ע על ענין מאמר הזוהר הקדוש (פ׳ פקודי דף רל״ג ע״א) והנה איש מראהו כמראה הנחושת ופתיל פשתים וקנה המדה בידו כו׳

דמשחתא קדמאה בגוונין קדישין חושבן דיליה סליק ל״ב (שהוא אורך היריעה ך״ח ורוחב ד׳) ומשחתא תנינא דלבר דאיהו לחפיא על דא סליק לחושבן די למבין (כי יריעות עזים אורך שלשים כו׳) עד דא גרע וסליק ודא סליק וגרע כו׳,

ויראו העתקת הביאור על זה הנמצא בכתובים אצלי, ומתוכן יובן כל עיקר ענין זה ממש בכל פרטי חילוקים. בהיות מובן תמצית הענין

שעיקר ההפרש בין סטרא דקדושה לסטרא דנוג״ה. שבקדושה בחינת הכלי שהוא בחינת הישות של האור הוא בבחינת הבטול בתכלית, ובחינת הכלי דנוג״ה יש מורגש בתוספות מרובה על העיקר ותוספות זה גרעון כו׳.

וביאור ענין זה יובן מענין חסד לאומים חטאת, כי מפני שהאור החסד הטוב בבחינת נפרד על כן הכלי שלו שהוא בחינת ישות שלו הוא מתפשט ביותר ממדת האור והוא גירעון עד שנקרא חטאת.

וכדוגמא זו אמרו צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, פירוש אומרים הוא בחינת הכלי המגלה אומר מעט הוא בחינת בטול כו׳ ועושים הרבה,

וברשעים הוא להיפוך אומרים הרבה בבחינת גסות והתפשטות היש דכלי ועושים מעט מפני בחינת גרעון האור כו׳ כנזכר לעיל,

וכהאי גוונא ממש אנו רואים בכל ענין ובחינת הגוזמא רבה הנראית בהתפעלות חיצונית המוטעת בלב בשר החיצוני הנזכר לעיל,

שזהו בא מבחינת התפשטות יש דנוגה, והוא גרעון הפנימית בתכלית עד שיהופך מטוב לרע חס ושלום כו׳

ולהיפוך בסטרא דקדושה בניצוץ האלהי גם בחינת הישות בהרגשת לב בשר הנזכר לעיל הוא בא בתכלית בחינת הבטול בהעדר הרגשת עצמו לגמרי כו׳,

ומה שיוגרע יותר ולא ירגיש הרי זה בא מצד תוספת האור וחיות פנימית ביותר כו׳,

וכנראה בעליל כללות ההפרש הזה לכל טועמי טוב טעם ודעת בדברי אלקים חיים והוא שרש ענין ההבחנה כללית הנזכר לעיל.

ולידע מזה כל הסימנים בפרטי פרטיות חלוקות המדרגות מבלי הטעות את עצמו כלל. יש להבין תחלה בשרש ענין העדר הרגשת עצמותו לגמרי בהתפעלות אלהות המורגש בלב בשר הנזכר לעיל.

דלכאורה אי אפשר להאמין במורגש כזה שיהיה בתכלית העדר המורגש שזה ב׳ הפכים בנושא א׳ כו׳.

ויש להקדים לזה בענין הניגון מה ענינו,

וכידוע בענין המאמר דרעיא מהימנא היה מנגן בצלותא בכל מיני ניגון כו׳,

להיותו כולל ס׳ רבוא נשמות ישראל, וכל נשמה בעלותה בשרש מקור חוצבה הוא על ידי השיר דוקא

והוא בחינת התפעלות העצמית הנזכר לעיל באהבה בתענוגים כפי אופן שרשה למעלה בעונג העליון,

והכולל הכל הוא רעיא מהימנא על כן היה מנגן בכל מיני ניגון כמו שמבואר במקום אחר.

ותחלה יש להבין מהות התפעלות הניגון שהוא בחינת התפעלות פתאומית דוקא בלתי בחירה ורצון שכלי כלל, והוא התפעלות מורגשת ובלתי מורגשת בעצמו מצד שאינה באה מצד עצמו לכוין לעשות התפעלות

כי אם ממילא ומאליו בלתי נודע לו. ומפני שזהו כאלו אינו מרגיש ונודע לו כלל באותה שעה ממש זהו הנקרא העדר הרגשת עצמו בזה כלל, אבל מכל מקום התפעלות מורגשת הוא.

ויובן זה על דרך דוגמא ממה שאנו רואים בהתפעלות פתאומית שאדם מתפעל בשמחה רבה בהגיע לו איזה בשורה טובה וכהאי גוונא,

שבודאי מורגשת התפעלות זאת בלבו עד שיעשה תנועות חזקות מאליו וממילא והוא הסיפוק בידיו כידוע,

והוא בלתי בחירה ורצון כלל וכלל רק ממילא ומאליו מספק, והוא האות על היות שאיננו מרגיש בעצמו כלל אם מתפעל הגם שמורגשת בלבו אבל כאלו אינו יודע מזה כלל,

והוא להיות שההתפעלות הוא אמיתית רק מצד עצם הדבר הטוב שנפשו קשור בו

שאז לא ירגיש כלל אם הוא מתפעל, כי אין הכוונה להתפעל רק שההתפעלות מאליו נעשית עד שיוכל להיות שאינו יודע כלל מאותה התפעלות,

וכמו שנראה להיפוך בהתפעלות הכעס גם כן שאינו יודע ומרגיש בהתפעלות כו׳,

מה שאין כן להיפוך בהתפעלות הנעשית על ידי הכוונה בתחלה כמו שמייגע את עצמו בהתבוננות רבות עד שמתפעל

שעיקר חפצו רק בהתפעלות זאת ומצפה ומייחל מתי תהיה ואם לא יצטער ובבואה ישמח בה, אם הוא במורגש בחמימות התלהבות בכי טוב כרצונו ואם לאו יצטער כו׳.

הנה בזה יש רוב מאנשי שלומינו שנבוכים בזה מאד זה אומר בכה כו׳ זה אוסר לגמרי וזה מתיר ויש ממוצעים,

וצריך לפרש ולבאר היטיב שיחת זה הענין, כי זה הוא קוטב ויסוד הכללי לקבלת דברי אלקים חיים בתפלה כו׳