קונטרס ההתפעלות ח

אך לכאורה יפול בזה טעות מן הקצה כו׳, כי ודאי נמצא ממש בחינת דביקות בדוגמא זאת בקל מאד לכל אבל היא הפכית לגמרי שאינה בגדר התפעלות אלוה כלל וכלל,

והוא מה שנראה בעליל שהתפעלות רוב ההמון הוא בהתפעלות חיצונית בדמיון שוא בנפשם ולבבם בתפלתם הבאה בבחינת צעקה חיצונית בלב בשר בלתי אור וחיות פנימי כלל ולא לה׳ כלל,

כי אין במוחו אז שום התפעלות והתבוננות אלוה כלל רק בדרך כלל כו׳, וגם זה לא שיש בזה ענין השמיעה הנזכר לעיל והמשכת הנפש בפנימית שלה כלל, כי גם בהתבוננות זאת דרך כלל אין לו בה בחינת השמיעה (בלשון אידייש דער הערט כו׳) כלל,

והגם שקורין העולם גם לזה בשם דביקות או התלהבות, אבל הוא דביקות שוא לגמרי ממש היפוך מדביקות אמיתי הנקרא התפעלות אלוה הנזכר לעיל,

והוא בדוגמא ממש באותו אופן של דביקות האמיתית אבל אין זה הדביקות בה׳ כלל,

וכל דביקות שאינו לה׳ אינו כלום וכמו שכתוב ואתם הדבקים בה׳ דוקא חיים חי יקרא, והדיבוק חיצוני הנזכר לעיל שלא לה׳ כמת ממש יחשב,

כי אין נפשו חי ממקור חוצבה באלהות כלל וכלל כו׳,

וזהו הנקרא עובד את עצמו (בלשון אידייש דער הערט זיך מער ניט כו׳) ולא עובד ה׳ כלל,

וגם לא נקרא עובדי ה׳ בגופם, כי עובדי ה׳ בגופם על כל פנים עובד ה׳ נקרא

והוא התפעלות של אהבה לה׳ דוקא באהבה הטבעית הגופנית גם כן שגם נפש הטבעית הבהמית יאהב כו׳

כפשוטו של מקרא ואהבת בכל לבבך

ואמרו רז״ל בשני יצריך כו׳

הגם שאין זה בחינת התקשרות עצמית דנפש האלקית הנזכר לעיל אבל עובד ה׳ בגופו נקרא

כי הרי מתפעל לבו ובשרו הגשמי מאל חיי החיים דוקא כמו שכתוב לבי ובשרי ירננו אל אל חי, ובשרי היינו הלב בשר ממש בהתפעלות לב בשר בתענוג גשמי יתענג על ה׳ בלבו הגשמי

ויש בזה מעלה ומדרגה היותר נעלה שמגיע לבחינת האהבה בתענוגים שבבחינת עצמיות דיחידה הנזכר לעיל כמו שיתבאר בסמוך).

ולעומת זה ממש הוא ענין התפעלות לב בשר החיצוני ברתיחת והתלהבות אש זרה הבאה מרתיחת הדמים בלבד, אשר לא באש ה׳ כלל וכלל

כי אם התגלות לבו ובשרו בחמימות רשפי אש להחם את עצמו במה שירגיש בחינת התפעלות

והיא מוטעת מאד מאד (בלשון אידייש זייער גינארט בייא זיך כו׳) עד שיבא לבחינת דמיון הבלי שוא ושקרים כוזבים מאד, כידוע זה גם במילי דעלמא

(ובדרך הלצה זה שאמרו לא תתפללו על דמכם שרמז שלא יהיה מתפלל בדם בלבד אלא בנפש בדם כו׳),

ועל זה נאמר לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו בלבד,

וכידוע לכל ואריכות הדברים בזה אך למותר, כי מובן לכל מי שטעם טעם אמיתי בנפשו בדברי אלקים חיים פעם ושתים

שתשנא נפשו מאד דרך שקר ומוטעה כזה, ולא תסבלנו כלל מצד בחינת הגסות וההתפשטות חיצונית המסתעף אחר כך מדביקות זרה הזאת לומר אני ואפסי עוד

מצד הרגשת עצמו ביותר, עד שיבא לכלל הגיאות והתנשאות כאחד הגיאים הגשמיים בעניני עולם הזה ממש כו׳,

גם יפול הנופל מזה בתאוות עצמו כו׳ ויכול למשוך באש זרה לגמרי כידוע בכמה מיני נפילות שנפלו רבים כו׳,

והיותר מקושר ודבוק בבחינת התפעלות אלהות הנזכר לעיל יותר ישנא אש זרה זאת המנגדת ממש,

וענין זה דק מאד מאד ונמצא בו רבוי חלוקים שונות בדקות המדרגות

וגם רוב מביני מדע לא יבחינו בזה תכלית ההבחנה בכל פרטי חילוקיהם

רק בכללות ההבחנה בין ההרגשת לב בשר כו׳ הנזכר לעיל ובין התפעלות אלהית ממש דהיינו מה שכתוב לבי ובשרי ירננו כו׳, והוא מה שהתבוננות האלהות ירגיש הלב הגשמי ויתפעל גם הוא כנזכר לעיל,

דאף על פי שבא במורגש ביותר ודומה ממש להרגשת התפעלות חיצונית דלב בשר בהתפעלות עצמותו שלא בהתפעלות אלהות כלל וכלל הנזכר לעיל.

והנה ההבחנה בזה איך שהם ב׳ הפכים ממש מן הקצה כו׳ זהו המובן לכל יודע טוב טעם ודעת בדברי חסידות,

אבל ברבוי פרטים הנמצאים בזה זהו הנעלם מרוב מביני מדע גם בגדולים שבהם עד שישימו חושך לאור ואור לחושך ממש

כידוע לי ברור שיש רבים שמטעים את עצמם שמדמים בנפשם בהתפעלות לב בשר בהרגשה האלהית, והוא באמת הרגשה גופנית בלבד,

רק קצת תערובות מאור האלהי בהעלם גדול נמצא בזה מבלתי נודע להם כלל, והוא הנקרא רשימו מן ההתבוננות כידוע.