קונטרס ההתפעלות לט

והכת הד׳ מאותן האנשים שנכנסו לעומק יותר בדברי חסידות בשקידה רבה והוקבע מאד בנפשם בבחינת כוונה פנימית שבמוח, הנזכר לעיל במדריגה הד׳ שבנפש הטבעית

ומלובש בה התפעלות עצמית דנפש האלהית שנקרא שיר כפול כנזכר לעיל,

והוא בחינת עונג עצמי להתענג על ה׳ בעומק הכוונה באלהות

שנטרד כל נפשו בזה עד שלא יבוא לכלל התפעלות בלב כנזכר לעיל באריכות

(בלשון אידייש זייער איין טיפען קוועל אין מוח מיט איין שטארקע צו טראגינקייט בעומק עצם ההשגה מצד דער זאך אליין דוקא ביז ער איז פון זיך גאר ארויס באמת בהעדר הרגשה הנקרא ביטול עצמית דבחינת מ״ה דחכמה כידוע)

הנה בזה רבו מינים שונים מאד במדריגות חלוקות זו למעלה מזו לא ראי זה כו׳.

דהנה כת החדשים אשר אין להם טבעית מרה שחורה (בלשון אידייש טיפע צו בראכינקייט הנזכר לעיל) על זה אמרו אם אין יראה אין חכמה,

שבוודאי מטעים את עצמם בזה ביותר

שנדמה להם מיד בהתפעלות העומק שבמוח מצד אלהות עצמו בבחינת עונג עצמי (הנקרא קוועל גדול)

ואין זה רק מבחוץ ולא מבפנים כלל וכלל (בלשון אידייש עס איז זייער פון אויבין און גינארט זייער(.

וסימן לזה שמיד שחלף זה ועבר, בא לכלל הרגשת העצמיות מזה עצמו דוקא (הנקרא ער איז מלא וגדוש פול זייער פון דעם גופא)

וידמה לזולתו כבהמה ממש ויבוא לכלל התנשאות עצמו בבחינת הפנימית בבחינת התמימות בלתי נודע לו באמת,

כי שפל בעיניו לכאורה ונבזה ובטל ביטול עצמי כנזכר לעיל.

ולהיפוך הוא שזהו תכלית הגסות האמיתית

(ער האלט פון זיך באמת, זיין אורט קען ער ניט צו נישט מאכין חס ושלום.)

והמופת לזה כשיבטשוהו בבזיון (הנקרא שאר) מתפעל ביותר עד שיחלה כו׳.

הרי יצא דבר והיפוכו, כי גם באותה השעה מוטעה היה, והיה להיפוך שרצה להגיע למדריגות הביטול כי לא יחסר לו רק זה וכהאי גוונא.

ומזה מסתעפת ריבוי תאוות הרבנות בנערים להשפיע לזולתו רק בטעות שמטעה את עצמו שמכוון לטובת זולתו כו׳.

וחולי זה מצוי ברוב הילדים היינו הענוגים והרכים אשר לא טעמו היטיב מטעם מרירות האמיתית מרה שחורה הטבעיות (הנקרא צו בראכינקייט)

ומפני גדילתם במעט זמן להגיע לתכלית ההתפשטות בחכמת האלהית כידוע,

והרוב הוא מסיבות תערובות הקשה בנפש הטבעית שהמשיכו לו אביו ואמו בהרגשת עצמיותו שהוא רע שבנוגה כידוע.

על כן בכל דבר גם בענין אלהי לא ימלט מזה כו׳. וזהו סיבה כלליות

(ויוכל להיות שיהיה לו נשמה גבוה מזולתו, וגופו דנפש הטבעית ממקום נמוך יותר, על כן התפעלות עצמיות דאלהית יש בו יותר, אבל בלבושים דנוגה דגופו הוא בחינת מורגש יותר,

ולהיפוך יש שנשמתו נמוכה ורחוק ערכו בהתפעלות אלהות מזולתו, אבל גופו דנפש הטבעית דקה יותר בבחינת ביטול והעדר הרגשת עצמו כל כך.

והסימן הוא בדבר שבממון וכל בחינת לגרמייהו שיוכל להפקיר את עצמו, וכן כל הטוב שעושה בלתי מורגש בעצמו שעושה דבר מה כו׳.

ומי שנשמתו וגופו ממקום עליון ביותר כל טוב האלהי יצלח בידו כי ה׳ אתו להיות כלי מוכן לכל כי כל הכלים שלו בבחינת ביטול שזהו העיקר כו׳.)