קונטרס ההתפעלות לב

ואחר כל זה הדברים והאמת האלה בכללות כל החילוקים הנמצאות ומובנות לכל מי שהתחיל לטעום בטעם דברי אלקים חיים כל איש לפי שכלו ודעתו ולבו ולפי רגילתו בעבודה שבלב מנעוריו יכיר וימצא את מקומו ומדריגתו

ויבחון בנפשו כל חלקי הטעיות שנפלו בהם,

ואם יש את נפשו שלם ולבו נכון לה׳ באמת יפקח היטיב בעין שכלו תמיד על מהותו שלא יטעה את עצמו,

כי לפי הנראה עיקר הקלקול בגירעון אור תורה ועבודה שבלב גם למבקשים וחפצים בקרבת אלהים הוא רק הטעות שמטעה כל אחד את עצמו מפני רפיון היגיעה לדרוש את ה׳ בכל לב לתכליתו,

רק מרחוק ירצה להתקרב ולבו בל עמו.

ועל זה אמר לקנות חכמה ולב אין

שהעיקר הוא נתינת הלב היטיב לתכלית אמיתית הענין של דברי אלקים חיים, שלזאת ישא את נפשו ולבו בכל ימי חיי הבלו,

ולמה לריק ולשקר יעשה בנפשו לרחק ולא לקרב חס ושלום. (בלשון אידייש מיא זאל זיך ניט נארין כו׳)

כידוע ומפורסם לכל שעיקר הענין בתערובות טוב ורע הוא המטעה את עצמו כו׳.

אך הנה כל זה למבקשים ודורשים וחפצים בקרבת אלהים באמת

אבל אין זה נמצא ברוב אנשי שלומינו.

וההכרח לבוא בתוכחת מגולה מאהבה מוסתרת וגלויה לגלות ולהודיע לכל אחד את נגעו ומכאובו

ואם במסתרים תבכה נפשו וצר לו באמת, אבל הגיאות והתקשרות באהבת עצמו תכסה על כל עד שאינו רואה חוב לעצמו כלל וכלל וכל דרכי איש זך וישר בעיניו כו׳ ולזה אין תקוה כו׳.

והנה באמת מלבד הטעות להטעות את עצמו מצד העדר הידיעה לבד אין סיבה זו עיקר האמת, אלא רק מסיבת רפיון לב בעסק ורצון בכלל לכל דברי חסידות.

כי הנה הרוב הטרודים במשא ומתן בתכלית בכל נר״ן ח״י שבנפש הטבעית אם ישוב רוחם אליהם בעת מן העתים לפרקים או בשעת התפלה לא יוכל לשאת בנפשו עול היגיעה במוחו להעמיק דעתו בממלא וסובב גם דרך כלל וכל שכן דרך פרט, עד שיהיה לו גם בחינת מחשבה טובה הנזכר לעיל

רק בחינת מחשבה קרה מרחוק מאד שאין נוגע אליו הענין כלל וכלל

כמו שידוע היטיב למודים על האמת ואינם רוצים להטעות עצמם חס ושלום.

והנולד מזה שהוא ההסכם הוא בקרירות עצומה ולא מספיק רק לפי שעה דהיינו רק ללמוד כמעט רגע אחד אחר התפלה בתנ״ך ובשעה ושתים חולף ועובר גם ההסכם הזה והיה כלא היה

ויעסוק בבחינת יחידה שבנפש הטבעית במשא ומתן ושאר צרכי גופו כאלו הוא ענין הנוגע בבבת עינו ממש כמו בחינת כל עצמותי תאמרנה הנזכר לעיל בעבודת ה׳ כו׳,

וגם בשמעו או ראותו דברי אלקים חיים יראה וישמע מרחוק מאד ואם יתקבל בכי טוב יודה רק בהודאה כו׳

והתעיף עיניך בו ואיננו כו ׳וישכח לגמרי מכל וכל והיו כלא היו וכו׳ ואין זו אוזן שומעת כלל וכלל,

אבל הרי נשאר בו באמת בחינת עצם טבע יהדותו

בחינת נפש דנפש האלהית בסור מרע ועשה טוב ומלובש בהסכם בבחינת רשימו על כל פנים כו׳.

אך גם בזה יש רפיון גדול ונמהרים להקל על עצמו מכמה סיבות המונעים מחומריות הגוף וטרדות המשא ומתן והמשכת עצמיות הנפש בעולם הזה

עד שהוא בבחינת דומם ונקרא טמטום המוח

שאינו שומע גם מרחוק, ואין לו בזה שום חוש הבנה והתקבלות במוח כלל

כידוע למודים על האמת עד שאין צריך לשאלה לאיזה תועלת כו׳ כי לא שמע כלל.