קונטרס ההתפעלות לא

והמדריגה הה׳ הוא בחינת יחידה העצמית ממש

ונקרא שיר פשוט דהיינו שבחינת העצמיות ממש עולה בשיר על כן נקרא שיר פשוט ועצמי בלתי מוכפל,

כי שיר כפול הנזכר לעיל הוא עונג העצמי הבא דרך פרט כמו בפרט עומק ההשגה האלקית,

כמו הנשמות נהנין מזיו בחינת זיווא עילאה דעתיק יומין דמלכות דאצילות בכל אחד לפי עומק נקודת השגתו כך נהנה בעונג האלקי העצמי ואין כל הנשמות שוות בזה כו׳.

אך שיר פשוט בא מבחינת עונג ההיולי המקור לכל מיני עונג בפרט שמזה בא תכלית ההתכללות כל העצמיות דוקא.

וכמו שאמר רשב״י בחד קטירא שהוא קשר אחד עצמי בעצמיות דבחינת יחידה ביה אחידא ביה להיטא ממש כמו שכתוב בה׳ תתהלל נפשי וכן הללי נפשי את ה׳ ממש כו׳.

והוא הנקרא גם כן רצון אחד פשוט ועצמי הבלתי מורגש ובא לכלל התחלקות רצונות הפכיים כמו חסד וגבורה שבטעם כמוס לרצון שנקרא אהבה בתענוגים ב׳ מיני עונג עונג של חדוה והיפוכה וכהאי גוונא,

אלא רק רצון אחד שכל הרצונות נכללים וטפלים בו.

על דרך דוגמא מאדם הטרוד בהצלת חיי נפשו ממות ממש שכל נקודת הרצון שבעצמיות נפשו, מתעורר בו, כי נוגע לעצמותו ממש

אז כל רצונותיו המתפשטים בדבר נפרד מן העצמיות שלו ממש כמו אהבת הפרנסה ואהבת אשתו ובניו כלא חשיבי ממש, כי נכללים בעצמיות הרצון הזה שנוגע לכל עצמותו כו׳.

והוא הנקרא התפעלות כל העצמיות (בלשון אידייש ער איז צו רירט גאר פון זיין נקודת העצמיות)

דהיינו שנמשך כולו ולא נשאר בו כלום ואז הוא בלתי מרגיש את עצמו כלל וכלל (בלשון אידייש טיפע צו טרא גינקייט פון גאר דעם נפש ביז ער קען אויס גין פון דיא כלי המוח והלב כו׳).

והוא אהבת בכל מאדך בלי גבול שלמעלה מנר״ן,

וגם למעלה מבחינת כח מ״ה שבנפש שבא בהתלבשות בכוונה שבמוח,

אבל זהו למעלה מן הטעם ודעת לגמרי מכל וכל, כי אין טעם כלל לרצון ועונג פשוט ההיולי הזה אפילו טעם כמוס שבמקור השכל ההיולי כו׳.

ולהיות שאין דבר זה מצוי כלל ברוב האנשים על כן האריכות בו אך למותר.

אבל מכל מקום יש ממנו בהעלם בכל ניצוץ מישראל בשבת בנשמתן שנקרא נשמה יתירה והוא בחינת מקיף דיחידה כנזכר לעיל.

וגם בשעת קידוש השם מאיר כח זה בבחינת הסתלקות כו׳.

ובצדיקים גמורים ובעלי תשובה האמיתים מאיר בגילוי,

בצדיקים מחמת גודל עוצם עריבות מתיקת העונג העצמי בבחינת יחידה. כמו שכתוב ואתם הדבקים ממש. וכמאמר ביה אחידא כו׳.

ובבעלי תשובה האמיתים בא בבחינת הסתלקות וכלות הנפש מצד המנגד, כמו רבי אלעזר בן דורדיא שיצאה נשמתו ממש בבכיה וכהאי גוונא.

ובכל אחד מישראל מאיר בהעלם,

והוא מה שאנו רואים שכל אחד מישראל תדבק נפשו האלהי ותמשך מאליו וממילא בשמעו ענין אלהי וגם שאינו מבין כלל וכלל

רק מצד בחינת יחידה שבו שמאיר בהעלם על כל פנים

והוא למעלה מן השכל על כן גם עמי הארץ ותלמידי חכמים שוין ממש בזה כידוע ודי למבין.

(וכמו במתן תורה שפרחה נשמתן כולן בשוה.

וכן מה שכתוב כל אשר דיבר ה׳ נעשה כולן אמרו בשוה מטעם זה ודי למבין)