קונטרס ההתפעלות כט

והמדריגה הג׳ שלמעלה מזו היא בחינת התפעלות עצמי שבבחינת נשמה כמו שכתוב כל הנשמה תהלל כו׳. וכן אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף וכהאי גוונא.

והענין הוא על דרך הנזכר לעיל בהתפעלות נפרדת דנפש הטבעית בהתפעלות דמחשבה טובה כשבאה בלב בשר בהתפעלות מורגשת ברשפי אש התשוקה כו׳.

ובנפש האלקית היינו בבחינת התפעלות עצמיות בלב בשר מן ההשגה האלקית ממש שבנפש האלקית המלובשת בהשגה דנפש הטבעית,

ועל דרך מה שכתוב לבי ובשרי ירננו אל אל חי שלב הבשר ממש ירנן אל אל כו׳.

שזהו כמו בחינת התפעלות הניגון שמאיר בלב בשר שהוא בא מעצמו וממילא בלתי בחירה ויגיעה כלל וכלל רק מצד עצמיות התפעלות דנפש האלקית, כנזכר לעיל בענין המאמר דרעיא מהימנא היה מנגן בצלותא בכל מיני ניגון כו׳,

שהוא בחינת התפעלות הנשמה על ידי השיר או קול תנועה עצמיות מכמה אופנים שונים מורכבים מחדוה ומרירות ומיצוע וכהאי גוונא לפי אופן הכוונה האלקית שבהשגתה האלקות דוקא,

ואמנם באה במורגש בלב שהלב מרגיש ביותר, שהרי הניגון והתנועה יוצא מהבל הלב ממש בהתפעלות אבל בלתי ידוע אליו כלל וכלל.

וכמו שכתוב לבי ובשרי ממש ירננו אבל אל אל חי דוקא שהוא בבחינת התפעלות עצמיות באלקות

וכמו שכתוב לבי ובשרי ממש ירננו אבל אל אל חי דוקא שהוא בבחינת התפעלות עצמיות באלקות

ועל כן וודאי בהכרח שבחינת אלקות רחוק ומוסתר בזה, כי יש מי שמתפעל ונתפס ליש גדול בעצמו כו׳.

עד שיעשה עיקר מן ההתפעלות ולא מן האלהות כלל, כנזכר לעיל בהתפעלות לב בשר אשר לא לה׳ כלל רק להנאת עצמו התגלות לבו כו׳.

מה שאין כן התפעלות העצמיות דנפש האלקית

הגם שבאה במורגש בלב אין זה התפעלות מורגשת כלל, מאחר שאינה מורגשת בעצמו כלל עד שאינו יודע ממנה באותה שעה כלל ואינה מרגישה בעצמה,

על דרך משל בן המתפעל בלבו בתשוקה אל אביו מצד היותו התפעלות עצמיות וטבעי׳ לא ירגיש בעצמו בהתפעלות ובלתי נודעת לו במורגש כל כך,

וכן התפעלות האב אל הבן. וכך הוא כל התפעלות עצמיות

כמו התפעלות עצמיות דנפש הטבעית בתאווה גשמיות

אשר נראה בחוש שבלתי נודע לו כלל למתפעל בלבו לאיזה דבר הנחמד בבחינת עצמיות וטבעיות

אף על פי שההתפעלות מורגשת מאד בלבו לא נקרא מורגש בעצמו אדרבה העדר הרגשה בעצמית בהתפעלות זו.

וזהו הכלל גדול דכל שההתפעלות העצמות עמוקה יותר כמו באהבה ורצון ותענוג היותר פנימית, יותר לא ירגיש בה כמו שיתבאר בעזרת ה׳ במדרגה הד׳.

אך מדרגה זו ישנה ברוב אנשים שעדיין לא הוטמאה הנפש האלקית ולא נתלכלכה בטומאת הגוף בתאוה זרה דלב בשר החיצונית כל כך.

כמו שכתוב נקי כפים ובר לבב כו׳.

ולהיות שהכוונה שבמוח מאיר בלב. על זה אמר בכל לבי דוקא דרשתיך.

וכן כלה שארי ולבבי כו׳ צור לבבי כו׳. וכהאי גוונא לבי ובשרי ירננו כו׳.

והוא התחלת אמיתת הענין דגילוי אלקות בלב כל אחד ואחת מישראל ועל זה נאמר על כי אין אלוה בקרבי כו׳ בקרבי דוקא.

ועל זה אמר גם כן כל הנשמה תהלל כו׳.

בחינת נשמה בחינת מוחין דחכמה ובינה שמתפעל בלב, כנזכר לעיל במדריגה הג׳ דנפש הטבעית בהתפעלות נפרדת שבה מתלבש התפעלות עצמית זו ודי למבין.