קונטרס ההתפעלות כח

ועוד יובן כדוגמא זו באופן אחר והוא מקיבוץ הניצוצות דקדושה שנפלו על ידי שבירת הכלים בין עובדי כוכבים כמה מאות ואלפים שנה שחוזרים וניעורים ממש, והן הגרים שמתגיירים

שהוא כמו דבר הפלא ופלא [אשר איש משוקע בכל מיני רע בתולדתו ותולדות אבותיו עד כמה דורות], יהיה לו תשוקה נפלאה להתגייר

ואין זה רק רוח אלקי נוססה בו בלתי יודע בעצמו מה זה, וכמו הגרים בזמן אברהם כענר אשכול וממרא [וכהאי גוונא בכל דור] כו׳.

(והגם כי קשה כספחת כי עלייתם מנוג״ה [דשר ההוא] ותערובות קשה יש בהם ועל כן קשים כספחת, לבד ניצוצות גבוהים מאד כמו גרי הצדק כשמעיה ואבטליון ואונקלוס וכהאי גוונא ודי למבין.)

ועוד יובן מבעלי תשובה

שאנו רואים בחוש שגם איש המשוקע בכל תאות רעות ובעבירות חמורים מאד כו׳. מכל מקום יתעורר רוחו וישוב בתשובה,

ויש מי שישובו מעומק הלב עד כלות נפשם בבכיה, כמו רבי אלעזר בן דורדיא שיצאה נשמתו בבכיה ונתקנא בו רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת.

וגם אותם שאינם שבים מעומקא דליבא כל כך עד שתצא נשמתם אבל בוכים במר נפשם מאד,

ובפרט בעשרת ימי תשובה וביותר ביום הכיפורים כידוע

שגם היותר קלים וגם האפיקורסים שעוברים על כל התורה מתעוררים ביום הכיפורים, עד שבוכים ממש,

וידוע שאין זה מצד הבחירה כלל כי הרי כל השנה הולך אחר שרירות לבו רק רע כל היום כו׳.

רק ביום הכיפורים מפני שה׳ נגלה על כל בחינת ניצוץ האלקי למבקשו כמו שכתוב דרשו ה׳ בהמצאו כו׳.

וממילא נמשך הניצוץ ומתעורר בבכיה מעצמו בבחינת טבעית ועצמית

שזהו רק מצד בחינת עצמיות וטבעיות דנפש האלקית רק שהיה תחלה בהעלם מפני הסתר עוונותיהם ובתשובה מתגלים על כן בוכה

(הגם שמבואר במקום אחר שזהו מבחינת יחידה שבנפשו, אבל הוא רוח המעורר גם לענין המעשה להיות סור מרע ועשה טוב ואומר תעבנו בווידוי כו׳)

ומתחרט ושב מן המעשה הרע אל הטוב.

והרי זה כמבואר למעלה שמן המחשבה הטובה מצטרפת למעשה באהבה ויראה שבמוח בבחינת התפעלות על כל פנים

(והרשעים והאפיקורסים והקלים שאינם שבים כלל היינו רק מפני שבחינת יחידה שבהם האיר רק לפי שעה שהוא זמן הגילוי ביום הכיפורים

ואינו מאיר בכחות שלה כלל כמו שכתוב נר רשעים ידעך לגמרי.

ואשר איננו קל ורשע כל כך יותר יאיר בנפשו האלקי לענין המעשה וגם בפנימיות יותר

וכך הוא מדי יום ביומו שבת קול מכרזת ואומרת שובו בנים שובבים כו׳ כידוע).

והיותר נעלה במדרגה זהו המאיר בבחינת המעשה בבחינת המנגד,

הוא ממה שאנו רואים בענין מסירת נפש על קדוש השם בפועל ממש דוקא

שעל זה היה רבי עקיבה מצטער ואמר מתי יבוא לידי ואקיימנו בפועל ממש דוקא,

שזהו האור הפנימי ביותר בנפש האלקית מבחינת פנימיות כ״ח מ״ה שבנפשו

שהוא בחינת יחידה המאיר למטה בבחינת המעשה שלא להמיר דתו בפועל ממש דוקא

דהגם שאם לא יתבעהו להמיר בפועל ממש יוכל לעבור על כמה עבירות בפועל ממש כו׳. אך ליפרד לגמרי מאחד בזה מעורר כח היותר פנימי ועצמי לבוא לידי מסירת נפש בפועל ממש,

ודבר זה לא יוכל להיות מצד היגיעה ועבודה כלל

כי אם רק מצד בחינת עצמות ההתקשרות דנפש האלקית במקור חוצבה שלא תוכל להפרד בשום אופן,

ובשעת קדוש השם מאיר בגילוי מן הההעלם,

ואם היה מאיר כח זה בגילוי תמיד לא היה חוטא לעולם אפילו על איסור קל כו׳. כמו שכתוב למען תהיה יראת ה׳ על פניכם לבלתי תחטאו וכהאי גוונא כידוע.

והרי מכל אלה יש להבין כללות ענין ההתפעלות עצמיות דנפש האלקית בבחינת הפנימיות

שהוא בחינת רוח שלמעלה מבחינת נפש שאינו רק במעשה עצמו כנזכר לעיל ודי למבין.