קונטרס ההתפעלות כא

ותחלה יש להקדים במה שאנו רואים דבר הפלא ופלא בשינוי אופן התפעלות בנפש אלהית בהשגה דנפש הטבעית בענין אלהי אחת ששומעים ב׳ בני אדם,

זה יש לו חוש השמיעה בהתפעלות בעצם המושג (בלשון אידייש נקרא דער הערט כו׳) מצד הסבר ההשגה עצמה

דהיינו מפני רוב הסבר דברים המוטעמים בטוב טעם ושכל אנושי עד שנתפס ומתקבל היטב ועיקר התפעלותו מן ההסבר לבד.

וזה מתפעל מיד מבחינת האלהות שבהשגה זו

ובזה יש לו חוש גדול יותר שבו נכלל כל ריבוי ההסבר עד אשר יכוון מעצמו כמעט כל רוב ההסבר

כי מתפעל מיד מתמציתו האלקית וממילא נעשה אצלו רוב הסבר לאין שיעור לאורך ורוחב ועומק גדול.

(ויש בזה מדרגה היותר פחותה והוא שאינו מתפעל רק מבחינת הרוחניות של ההשגה, והוא רק דמיון שוא מכח המדמה שבבינה שבנפשו

שלמטה הרבה מן ההשגה שמזה באה סיבת כח הכוזב המדומה מחמת בלבול כלי המוח או מהתגברות רתיחות הדמים עד שמטעה את עצמו ביותר ושם אור לחושך וחושך לאור ומהפך ומבלבל ומערב שקר ואמת יחד.

והוא הטעות הנמצא ביותר באנשי שלומינו שמדמים זה להתפעלות אלהית שבהסבר ההשגה שלמעלה מגוף ההשגה כנזכר לעיל

שרחוק הערך ביניהם מן הקצה אל הקצה כאור וחושך ממש כו׳ ודי למבין)

והאות לזה הוא אשר בכל פרטי ההסבר יבחין בהבחנה יתירה בהתמצית והיותר פנימי בעומק המושג כו׳ העולה מתוך כל פרטי ההסבר במשל וכהאי גוונא,

שמזה דוקא יבוא לבחינת אורך ורוחב ועומק ולהבין דבר מתוך דבר בהתרחבות עצומה בכפלי כפליים מן דברי ההסבר ששמע או ראה כתוב.

מה שאין כן מי שאין לו רק מה שנתפס אצלו בהשגה שכליית במה ששמע וראה לא ישאר אצלו רק דברים כהוויתן,

וגם הן כגולמי חומר בלא צורה והולך ומתקצר ורחוקה ממנו זמן מה עד שיתקצר לגמרי ולא ישאר רק בחינת הכלל בלא תמצית אדרבה בבחינת החיצונית בלבד כו׳

וגם אם יזכור הכלל על ידי חזרתו ורגילתו בה כל הימים עם כל זה אין בזה חיות אור אלהי להאיר בהשגה זו בנפשו ממש

רק כמו הזוכר דברים של מילי דעלמא

אחר שלא הרגיש בנפשו מהארת בחינת האור האלהי שבהשגה זו

(וגם עוד יש בזה טעות באנשי שלומינו שיש שמתפעלים מיד בבחינת התמצית שבהשגת ההסבר ונדמה להם שהוא מבחינת אלהות שבהשגה,

על כן לא יוכל לסבול ההסבר כלל ואינו חפץ בו כלל.

ובזה יפלו רבים בטעות המדומה שבאמת אין זה מהשגת האלהית כלל

אלא מצד בחינת טבעיית שמוטבע בנפשות ישראל האלהית שיתפעלו מאלהות בלי טעם ודעת כלל

והוא בחינת קטנות דנפש המדריגה האחרונה שבנר״ן ח״י דנפש האלקית שיתבאר (ובלשון אידייש פרומקייט טבעיית).

אבל חוש הרגשת אלהות שבהשגה הנזכר לעיל הוא חוש החסידות של אותה ההשגה שהוא בחינת ההיולי שבה (בלשון אידייש אשענצייע)

כמו המשקה שעושים מהתפשטות חלקים רבים (אשענצייע) למזוג בה רוב משקים כידוע

ונקרא חומר הפשוט וגם חומר ההיולי כידוע ודי למבין)