קונטרס ההתפעלות יט

והנה הדוגמא להבין מהות התפעלות הנפש האלהות בהשגתה בהיותה מלובשת בהשגת הנפש הטבעית, הרי יובן קצת ממה שמצינו שהנשמות נהנין מזיו השכינה בגן עדן

(גם שהנשמות שם גם כן בלבוש דנוג״ה אבל לאחר הבירור והוא הנקרא לבושי דכיא והוא מנוג״ה דחשמ״ל דבריאה או דיצירה כו׳)

וכלולים עשר כחותיה רצון ותענוג ושכל ומדות כו׳

דודאי אור ההשגה שתשיג הנפש האלקית והעונג שמתענגת מזיו האלקי עצמו שבגן עדן היא באה מצד גילוי בחינת אור האלהי שבנשמה זו כמו שהיא בלי העלם וצמצום כלל.

על כן בודאי הרי זה בחינת אלהות ממש רק שמאיר על ידי השגה אלהית,

והשגה זו האלהית מושללת מכל בחינת יש בתכלית אלא היא בבחינת האין האלהי.

ועם כל זה תקרא השגה על דרך ההשגה שתשיג הנשמה כאן בהיותה מלובשת בהשגה גשמית דנפש הטבעית באלהות,

וגם העונג עונג אלהי מושלל מכל בחינת יש אלא עונג רוחני אלהי ממש.

ואם כן גם בחינת התפעלות בהשגה אלהית הזאת יקרא התפעלות אלהית בבחינת אלהות ממש וכן התפעלות העונג התפעלות בעונג האלהי הוא

(וכידוע הדמיון בזה בהפרש שבין עונג שבגשם כממון ומאכל, לעונג שבכבוד שהוא רוחני יותר אשר על כן יפקיר אדם כל תענוגיו הגשמיים לגביה.

ועל דרך זה גם עונג שבכבוד, גשמי יחשב לעונג האלהי שבהשגה אלהית בנשמה שבגוף.

ועל דרך זה גם עונג זה, גשמי יחשב לגבי עונג הנשמה בגן עדן,

וכך הוא הדמיון בהשגת אלהות כו׳),

ועל דרך זה יש עשר כחות בנשמה שנהנית מזיו אלהי בגן עדן רצון אלהי ושכל אלהי ומדות אלהי כו׳ הכל בבחינת האין דאלהות

ומפני שנמצאו מאין האלהי כניצוץ מן השלהבת והוא חלק אלוה ממש על כן נהנית מזיו כו׳

(וכמו שמבואר במקום אחר ביה אחידא כו׳ בבחינת יחידה שבה כו׳).

ועל דרך דוגמא זו יובן גם בירידת הנשמה האלהית דבריאה או רוח דיצירה כו׳ בלבוש דנפש הטבעית בגוף גשמי שעדיין לא נפסק ממנה כח ומקור חוצבה הנקרא צלם וכן מזלא כידוע בענין אך בצלם כו׳.

ומי שיש לו רוח דיצירה מאיר בבחינת רוח זה שבגוף משרשו בבחינת רוח דיצירה כמו שהיא בגן עדן דיצירה כו׳

וכהאי גוונא בנשמה דבריאה או נפש דעשיה.

ולפי זה הרי מובן על כל פנים שיש בנפש האלהית המלובש בנפש הטבעית גם כן מעין ואותה דוגמא בהתפעלות אלהית ברצון ושכל ומדות שבה שהוא גם כן בחינת אלהות ממש,

מאחר שנקרא חלק אלוה כו׳ גם שירדה מטה מטה ביותר.

והענין הוא שאין האור האלהי שבה מוסתר ונעלם כל כך כמו שמוסתר ונעלם בנפש דנוגה,

כי בחינת נוג״ה בעצם היא בחינת לבוש נפרד

כמו בחינת הארת אור המאיר דרך המסך וכהאי גוונא שגם שהוא מאיר אור גם כן אבל אינו אור העצמי

כי אם אור נקנה מאחר שקיבל מאור העצם על ידי המסך.

וכך הוא למעלה בחינת לבוש החשמ״ל דנוג״ה כידוע,

מה שאין כן הנשמה האלהית בשרשה מקבלת מאור האלהי העצמי בלי העלם ולבוש

(ומה שיש לכל נשמה לבוש מנוג״ה בגן עדן היינו רק בכדי שלא תתבטל במציאות כו׳),

וגם בהיותה מתלבשת בלבוש דנפש הטבעית אין לה הסתר והעלם מחמת זה כלל,

ולזאת אין בה שינוי באופן מהות התפעלות כחות שלה שכולם הם התפעלות אלהית ממש שאין להתפעלות כחות נפש הטבעית ערך לזה כלל וכלל כמו שיתבאר,

מפני שנבדלת בעצם מנפש הטבעית רק נתפסת בה בדרך תפיסה והלבשה בלבד כידוע.