קונטרס ההתפעלות יח

אמנם תחלה יש להבין בעיקר ענין ההפרש בין התפעלות אלהית שמצד הנשמה להתפעלות נפש השכלית הטבעית במוח ולב כנזכר לעיל דלכאורה מה ההפרש יש בזה

והנה תוכן הענין בקיצור הוא כך, דהתפעלות הנשמה באלהות הגם שמתפעל על ידי השגה וכהאי גוונא הכל הוא בחינת אלהות ממש גם מצד ההשגה עצמה, שהרי היא השגה אלהית ממש,

ואין להשגת שכל נפש הטבעית הנזכר לעיל ערוך אליו כלל, כי הגם שבהשגת שכל הנפש הטבעית כאשר מתפעלת גם כן אין העיקר רק מצד אלהות שבהשגה זו, שהרי לא יתפעל מהשגת שכל אחר שאינו ענין אלהי כנזכר לעיל. אבל השגה זו מבחינת לבוש דנוג״ה המסתיר על עצם האור האלהי,

כי כל עיקר מחצב הנפש הזאת הטבעית בעשר כחות רצון ושכל ומדות ומחשבה ודבור כו׳ הכל הוא מבחינת לבוש דנוג״ה המעורב טוב ורע כו׳,

כמאמר רז״ל הידוע דג׳ שותפים באדם אב ואם ממשיכים נפש הטבעית מדות ושכל אנושי כו׳ והקדוש ברוך הוא נותן בו נשמה האלהית כמו שכתוב ואתה נפחת בי כו׳,

וכמו שכתוב בעץ חיים דהנשמה מצד עצמה אין צריך תקון כי היא מעולם התקון שהוא עולם האצילות

(וגם בחינת נפש דעשיה מאיר בה מחיצוניות הכלים דזעיר אנפין דאצילות כידוע דל׳ כלים דזעיר אנפין נעשים נר״נ בבי״ע כו׳, ואם כן גם בעם הארץ שאין לו רק נפש דעשיה יש בה הארה מבחינת אצילות רק שנקרא אצי׳ שבעשיה כו׳),

ולא ירדה רק לברר לבושי נוג״ה שאב ואם ממשיכים,

שעל זה כל יסוד העבודה בעולם הזה בתורה ומצות באהבה ויראה דהיינו הכל בהתפעלות נפש הטבעית, כנזכר לעיל בפרטי חילוקי ה׳ מדריגות נר״נ ח״י שבה כו׳,

אבל הנשמה מצד עצמה במקור חוצבה בבחינת אצילות שבבי״ע אין צריך תיקון.

ולהבין זה דלכאורה גם הנשמה תתפעל ברצון ושכל ומדות, ומהו עיקר ההפרש בין התפעלות הנשמה בהשגתה באלהות ובין התפעלות נפש הטבעית בהשגתה באלהות,

דודאי בשניהם אינה אלא מצד בחינת אלהות שבהשגה וכן במדות כו׳.