קונטרס ההתפעלות יב

והמדרגה הג׳ למעלה מזו הוא הנקרא מחשבה טובה שמצטרפת למעשה דהיינו באהבה ויראה שנוגע למעשה בלבד,

וביאור הענין להיות כי המדריגה הב׳ הנזכר לעיל הנה גם שכוונתו רצויה לאלהות דוקא, היינו רק שרוצה שיהיה קרוב ולא רחוק מאלהות, ורצון זה בא מצד יוקר ענין גדולת ה׳ במוחו, אבל לא שנתפעל במוחו מאומה עדיין כי עדיין רחוק הענין ממנו לגמרי, רק שרוצה שיתקרב אליו ולא נתקרב עדיין.

וזהו רק בחינת הודאה במוח בלבד ולכך לא יקרא בשם מחשבה טובה רק בשם מחשבה סתם.

ויובן זה על דרך דוגמא במילי דעלמא

שאנו רואים שיש ב׳ מיני מחשבה, הא׳ מחשבה שחושב האדם בענין איזה דבר טוב ומשובח שגדול בעיניו מאד כמו באוצר הון יקר שהוא ברשות אחר, או בהפלגת גדולה וכבוד של מלך ושר וכהאי גוונא,

שנקרא מחשבה קרה שאין זה נוגע ושייך אליו כלל וכלל, כי אין הדבר בא אליו לא הממון ולא הגדולה רק שחושב בו מצד יוקרו וחשיבותו בעיניו ורוצה מאד שיבוא אליו ענין טוב ומשובח כזה כו׳.

והמחשבה הב׳ היא מחשבה שחושב בענין טוב הנוגע לעצמו, כמו שמרויח במשא ומתן טוב או בכבוד וגדולה או השגת הון יקר שמשיג לעצמו,

שמחשבה כזאת באה אליו בבחינת התפעלות והמשכות הנפש קצת שנקרא הזזה ממקומו

כנודע בחוש שכאשר יבוא לאדם איזה בשורה מעסק טוב הנוגע ביותר, שיטריד כל כח מחשבתו ונדבק היטב במחשבה זו בהתפעלות הנקרא דביקות המחשבה (בלשון אידייש צו גיקלעט זייער שטארק דיא מחשבה אז עס ארט און רירט אים זייער כו׳), והוא הנקרא שמיעה שבמחשבה (ער האט גוט דער הערט אין דער מחשבה כו׳),

וסימן לזה הוא הטרדה והזזה ממקומו קצת (בלשון אידייש פאר טראגין און פאר נומען כו׳).

וכך יובן בהתבוננות אלהות במחשבה כזאת שנדבק היטב בה כענין הנוגע לעצמו הנזכר לעיל,

והוא הנקרא מחשבה טובה שמצטרפת למעשה על כל פנים דהיינו הסתעפות תולדה שנולד ממנו הוא אהבה ויראה שנוגע למעשה על כל פנים,

כי במחשבה קרה הנזכר לעיל הגם שרוצה להתקרב ולהתפעל אך עדיין לא נתפעל גם בבחינת שמיעה שבמחשבה אלא מרחוק לבד יודה בהודאה כנזכר לעיל,

ותולדה שנולד ממנו אינו רק בחינת וענין הבושה שמתבייש דהיינו שנופל בלבו בושה על עצמו איך שהוא רחוק ואיכות שפלותו, וגם ענין כללות שפלות עולם הזה החומרי,

אחר שנתקבל אצלו ההתבוננות אלהות עד שיאנח וכהאי גוונא (בלשון אידייש ארא פאל בייא זיך זייער שטארק און דיא וועלט ווערט זייער ארא גיפאלין כו׳).

ולא נולד מזה רק בחינת ההסכם להיות סור מרע כו׳,

כלומר מאחר שכן מהראוי והיושר מאד מאד להיות סור מרע ועשה טוב כו׳.

והוא מדריגה היותר קטנה אבל יכול לבוא לגן עדן התחתון מפני שיש בזה בחינת אלהות על כל פנים מצד התבוננות האלהות,

רק שלא נקרא אהבה ויראה ממש בהתפעלות

(מה שאין כן מדרגה הגרוע מכולם הנזכר לעיל שאין בו בחינת אלהות כלל רק שרוצה בהתפעלות ולא באלהות כלל כנזכר לעיל רק בהעלם גדול כו׳.)

אבל מחשבה טובה הנזכר לעיל על זה אמר גם כן שמע ישראל כו׳ ואחר כך ואהבת שאין העיקר רק התפעלות השמיעה הנזכר לעיל במחשבה זו ונולד מזה אהבה,

אך לא נתפעל בלבו עדיין מאומה רק במחשבה,

ואהבה זו אינה רק לענין מעשה ולא לבחינת הפנימית כלל כמו בהתפעלות הלב כלל, אבל למעשה דהיינו להיות בבחינת סור מרע כו׳

למעלה הוא מבחינת ההסכם הנזכר לעיל שנולד ממחשבה קרה הנזכר לעיל, ולא באה האהבה לו רק מצד היושר בלבד שאינה בבחינת התפעלות במחשבה

אך באה בבחינת התפעלות במחשבה, כמו לחפוץ בתשוקה גמורה במחשבה על כל פנים להיות גילוי אלהות במעשה טוב ולהתרחק ביותר מההיפוך המנגד לאלהות.

וכל זה נקרא דחילו ורחימו, הגם שנוגע למעשה בלבד אבל יש בהם אור וחיות גדול במחשבה, כמו על דרך משל במחשבה הנוגע מאד לעצמו במילי דעלמא שיש בה אהבה במחשבה בהתפעלות המחשבה על כל פנים ויראה מהיפוכו כמו מן ההיזק ואבדון כו׳ כנזכר לעיל ודי למבין.