כתב יד רש"י על מנחות צב.

מתני' היא - [במס' שקלים] דתנו [ארבע חותמות] היו במקדש [ועל אחד היה] כתוב גדי:

נסכי צאן - זכרים ונקבות של גדולים ושל קטנים שהיה מביא ביו גדול בין קטן ביו זכרים ובין נקבה ולא [היה מביא מביתו] יין וסולת [אלא היה] נותן מעות [לגזבר והיה נותן לו] גזבר חותם [שהיה כתוב] עליו גדי [ומוסר להממונה] על הסלתות ונסכים:

דנסכיו היה להם חותם שמדה אחרת [היה להם] אלמא דבגדי דקתני אנקבות דנקבות ביו גדולה ובין קטנה מדה [אחת להן]:

מתני' פר הבא על כל המצות - עבירה מכל המצות כגון [שהורו] ב"ד שחלב מותר [מביאין] פר העלם דבר וסמיכה כתיב [ביה]:

ושעיר עכו"מ - דכתיב בפרשת שלח לך וכי תשגו וכו':

היורש סומך - אם התנדב אביו קרבן עולה ושלמים ומת [סומך] היורש עליו:

ומימר - אם המיר אותו בבהמה אחרת תמורה חלה עליהו ושתיהן קדושות כאילו המיר אביו:

גמ' גמירי שתי סמיכות בצבור - הילכך לא סגי דלא מעייל:

וזה - שעיר המשתלח:

אהרן ובניו סומכים - כדכתיב וסמך אהרן את שתי ידיו הלכך לאו עיקרן ואינו משלים שתי סמיכות של צבור:

אף זה - שעיר המשתלח אהרן ובניו מתכפרים בו על שאר עבירות חוץ מטומאת מקדש וקדשיו:

לטעמייהו - דאפליגו בעלמא דלרבי יהודה אהרן ובניו מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות חוץ מטומאת מקדש וקדשיו וכבעלים [הוי] בהו ולר' שמעון [אין] מתכפרין בו:

וכפר את מקדש הקדש - לאחר [שגמר] ההזאות בפר [ושעיר של] יום הכפורים כתיב באחרי מות:

זה לפני ולפנים - ששעיר הנעשה [בפנים] ופר מכפרים על [טומאת] מקדש וקדשיו [שנכנס] לפני ולפנים:

מזבח - שמכפרים על טומאה שנגע במזבח וכגוו שהיתה לו ידיעה בתחלה כשנטמא [ונעלם] ממנו טומאה זו או [העלם קדש] ונגע בו ושעיר הנעשה [בפנים מכפר] עד שיודע ויביא קרבו עולה ויורד [כדאמר] בשבועות:

הושוו כולן - כהנים לוים וישראלים הושוו בהאי יכפר דכתיב על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר [לומר דמכפר] בשעיר המשתלח אפאר עבירות דבטומאת מקדש וקדשיו ליכא למימר דמכפר דהא דם הפר מכפר על הכהנים [ודם] שעיר [הפנימי] על ישראל לדברי הכל כדאמר בפ"ק דשבועות:

ר' שמעון אומר - בהאי שפיר קאמרת דבטומאת מקדש וקדשיו לא הושוו דכשם שדם השעיר וכו' אבל בהאי פלגינא עלך כשם שוידוי של שעיר המשתלח כו' כך וידוי של פר כו':

וקא פריך ור"ש היכי מצי למימר דאין כהנים מתכפרים בשעיר המשתלח:

הא ודאי הושוו - לכפרה אמת כהנים לוים וישראלים בהאי יכפר בתרא דודאי הושוו כהנים לוים וישראלים דבני כפרה נינהו ולעולם אף בשאר עבירות כל חד מתכפר באפיה נפשיה כדאמרן:

האי דכתוב בספרים לר' יהודה כו' פירוש יתירא הוא:

אמד ישראל ואחד כהנים ואחד כהו משיח - לעיל מיניה [מיירי] בכפרת שעיר המשתלח וקאמר אמד כהנים כו' מתכפרים בו בשאר עבירות:

אלא שדם הפר מכפר על הכהנים - ודם השעיר הנעשה בפנים על ישראל:

ת"ר הפר - וסמכו זקני העדה על ראש הפר:

החי - על ראש השעיר החי: