כתב יד רש"י על מנחות צ:

ועמדו מארבע מספק מארבע. דלא [יהא] הדיוט חמור מהקדש דכל זמן שלא משך יכול לחזור ואותו מותר סולת שחוזרין [ומספקין] מקיצין את המזבח וסלתות קרי נסכים שהרי למנחת נסכים הם באים:

ואם לנו נפסלו בלינה:

גמ' ועשיתם אשה כו' - זהו פרשת נסכים בפרשת שלח לך אנשים:

שעירי חטאת - של מוספי רגלים דבכולהו כתיב ושעיר חטאת אחד כל המקראות של הלכה זו כתובים באותה פרשה:

בכלל היה - בכלל ועשיתם אשה דשמעי' מינה דכל אשה טעון נסכים חוץ מאלו דאמעט:

לפי שנאמר עולה - עולה או זבח משמע כל עולה טעונה נסכים ואפילו עולת העוף:

ועוף אינו זבח - דבמליקה הוא ולא בזביחה:

ת"ל מן הבקר או מן הצאן - או בא לחלק שאם רצה אחד יביא ואם רצה שנים יביא:

ור' יונתן למה לי קרא - לחלק:

הא אמר - לגבי אביו ואמו קלל משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו:

עד שיפרט הכתוב יחדו - וה"נ כיון דכתיב מן הבקר ומן הצאן ולא כתיב יחדו ממילא שמעינן שאם רצה להביא אחד יביא:

סד"א הואיל וכתיב - בויקרא זמן הצאן דכיון דשני קרא בדיבוריה דכתיב מן הבקר ומן הצאן ודאי דוקא כתיב מדגבי בקר כתיב מן וגבי צאן כתיב ומן משמע דוקא נקט גבי בקר משום דלפרושי מן הבהמה אתא וגבי צאן לאוסופי אתא כתיב ומן והכי קאמר מזה אחד ומזה אחד יביא וכמאן דכתיב יחדו דמי: