כתב יד רש"י על בכורות נז:

מכאן ועד סוף המסכת נמצא נוסחא אחרינא בכל הפי' של רש"י ז"ל שבידי וז"ל:

במקומינו - כשהבהמה מתה מחמת לידה מפשיטין אותה ומלבישין אותה בעורה:

את החיה - הולד כדי שיתחמם ומעלה כאילו היתה אמו חיה:

נתגלה טעמא של חזירים שבמקומינו - לייטונא"ש המו חזרת מהפך מאכל:

קליפי עלים - קליפה של עלים:

בית המסס - צנפי"ץ בלע"ז שכולו עשוי קליפות קליפות:

על חודו - זו אצל זו עברו על עביו כעין שנפל שהיה עביו חד ועגול וכ"ש אם היה משופה בנסורת כגון נסר היה עדיין רחב יותר:

בר יוכני - עוף גדול:

נטבעו ס' כרכים - בחלבון וחלמון שלה:

ומי שדייא ליה - לביצתו לאיבוד:

והא כתיב כנף רננים נעלסה - ודרשי' נעלסה נוטריקון במסכת מנחות בפ' ר' ישמעאל (מנחות סו:) נושא עולה ומתחטא. מתחטא לשון ירידה:

ההיא - הביצה שנפלה מוזרת הואי שאין אפרוח גדל בה והשליכתו מדעתה:

מתני' ג' גרנות למעשר - בג' פעמים בשנה הבהמות מתעשרות. ובגמ' מפ' טעמא:

פרוס הפסח - בגמ' [נח.] מפרש ט"ו יום קודם הפסח דהיינו יום אחרון של אדר וכן פרוס עצרת ט"ו יום קודם וכן פרוס החג דהיינו יום אחרון של אלול:

(ט"ו) [כ"ט] באדר - מפ' בגמ' [שם] במאי פליגי ומאי טעמייהו:

בא' בניסן - י"ד קודם לפסח:

ולמה אמרו בכ"ט באלול - דהוי ט"ו ימים ולא אמרו בא' בתשרי י"ט הוא ואי אפשר לעשר כדמפרש בגמרא [שם] לטעמא דכולא מתני':

מתעשרין לעצמן - משום ספיקן:

כל הנולדים וכו' - הך סתמא כר"א בר' שמעון:

חמש לפני ר"ה וכו' - אגב דבעי למתני ה' לפני הגורן וה' לאחר הגורן מצטרפין תנא נמי הא:

לא ישחוט - דטבל' בגורן מדרבנן ואם שחט פטור דלא אשכחן בטבל מעשר בהמה לא לאו ולא מיתה:

[גמ'] לקבל חרפי ואפלי וקייטי - כנגד שלשה זמנים שהבהמות יולדות אותן הממהרות לילד קרוי חרפי ויולדות בתחלת החורף ומתעשרות בניסן ואפלי בעצרת ואותן היולדות בקיץ ולדותיהן מתעשרות בפרוס החג:

מאי שנא הני בהני זמני - טפי מחדש אחר קודם הפסח ועצרת וחג: