קרבן נתנאל על יומא ח:כח

ה"ג די נדרנא ודי אשתבענא:

ועוד אין החכם מתיר את הנדר בלא חרטה. היינו חרטה בעיקר הנדר כמו שמסיק רבינו בפ"ג דנדרים סי' א' ב'. אע"ג שאומר כולהון איחרטנא בהון. מ"מ מה מועיל כי מי מגיד לנו שכל א' מתחרט על עיקר הנדר. אבל אי קא מתנה על להבא ניחא. כי אם יהיה מי שפושע ולא רצה לבטל אין מגרע לאחרים שאינם רוצים להיות נכשלים בעון נדרים:

וקאמרינן עלה בגמרא מאי קאמר כו'. מה שהאריך רבינו לפרש הסוגיא דנדרים פה לאיזה צורך הלא אם נאמר דתנאי מהני אפילו כשזוכר התנאי פשיטא נכון להתנות ביוה"כ. נראה כדי ליישב הלשון כולהון איחרטנא בהון. דלא אתא שפיר לדעת ר"ת על להבא. ע"כ הקדים לבאר דאין התנאי מועיל אלא א"כ כשאינו זוכר לכך צ"ל כולהון איחרטנא בהון כלמר אי אשכח ואדור. ב"ח:

וגם י"ל דנדרנא ודאישתבענא. דאלו להבא נמי משמע. משא"כ לגי' קדמונים שהיו גורסי' די נדרנא ודי אשתבענא אין משמעות אלא לעבר:

וגם י"ל כולהו אחרטנא בהון כלומר אם אשכח. כפי מה שפי' רבינו גרסי' איחרטנא גם לפר"ת. אבל תוס' פי' לפי' ר"ת איחרטנא הוי כשנתחרט דאין מועיל ביטול בר"ה אלא כשנתחרט עליו לאחר מכאן שנדר ע"כ. ולפ"ז הגירסא אי חרטנא שתי תיבות והגירסא בכל מחזורים כפי פי' רבינו. אבל קשה מאחר שמדין התנאי הוא שמבטל הנדרים שידור מכאן ולהבא א"כ מה צורך כלל לומר איחרטנא בהון כיון דלא מדין חרטה הותרו הנדרים ולפי' תוס' ניחא ומזה נראה דלדידן דמתני להבא נכון לומר אי חרטנא. ואין שיבוש ספרים. אך המדפיס חיבר לתיבה אחת. וצ"ל שתי תיבות:

או הקהל אין מועיל להם הביטול. וז"ל התוס' הראשונים טועים וסוברים שמתירין הנדרים משנה שעברו ולכך היו אומרים חוץ מתקנת הקהלות ושבועות ב"ד. אבל השתא (ר"ל לפי' ר"ת) אין צריכין לזה דאנן אין מתירין אלא מה שאדם נודר בינו לבין עצמו וכו'. וקשה אמאי לא הביא רבינו גם כן זה דר"ת מגיה המחזורים מה שכתוב בהן חוץ מתקנת קהלות. וצ"ל דרבינו ס"ל להיפך מדעת התוס' אדרבה ראשונים שאמרו כל נדרי כדי להנצל מן העונש ודאי דעתם הי' אפילו על תקנת הקהל וגזרות ב"ד. אבל לפי' ר"ת דמתני על להבא ה"ל לתקן חוץ מתקנת הקהל כו'. ע"ז מתרץ רבינו דלפיר"ת פשיטא א"צ לזה דאין הביטול מועיל לתקנת הקהל. וכ"כ הב"ח בפי' הסמ"ג והגהות מיימוני ע"ש:

אולי נדר על דבר מצוה ולא יתיר לו החכם. אבל בליל יה"כ אין דעת הקהל להתיר נדר על דבר מצוה:

ונהגו לומר קודם ברכו. וזה נכון למנהג קדמונים. אבל לפי' ר"ת אפילו אחר ברכו יוכל להתנות ׃

ומה מועיל התרה למה שמתנה אחר נדרו שיהא בטל. הא ודאי התרה מועיל לנדרים שעברו עליהם כדאיתא בפ"ג דשבועות דף כ"ח. אלא שקושיית הגאון כמו שהקשה ר"ת דהא בעינן יחיד מומחה או שלשה הדיוטות ואינך קושיות כמ"ש רבינו למעלה וה"ק מאחר דאין לכל נדרי ענין התרה ואינו אלא כעין תנאי היאך אפשר להתנות על נדרים שעבר עליהם שיהיו בטלים:

דהלכתא כרבא. סבר דרבא פליג אאביי אפילו היכא דאין זוכר לתנאו בשעת הנדר התנאי בטל והנדר קיים. והא דאמר רבא לר"י בר חיננא תנא מסתם סתומי ה"ק אפילו לדידך דקים לך כדאביי מ"מ אף לאוקימתי' לאביי התנא מסתם סתומי ׃

אבל אנו שמתירין הנדרים שעברו ליכא למיחש לזלזולי. זהו למנהג קדמונים. אבל לדידן דקי"ל כפיר"ת תי' תוס' כיון דאומרים בלשון תרגום ואין רוב העולם מבין ואין דומה לדרשה שהיו דורשים בלשון לעז שלהם. או מפני שאין אומרים מותרין אתם. סמ"ג:

אבל אס ת"ח רוצה לברך לעצמו. וה"ה כל אדם הרשות בידו אלא דדיבר בהוה׃

נוהגין אנו כמו רב סעדיה גאון ז"ל. כן נוהגין בזמן רב האי והמנהג עתה כרב עמרם שקודם תפלת מעריב אומרים ברוך שהחיינו לזמן הזה: 0הדרן עלך פרק יום הכפורים וסליקא לה מסכת יומא