קרבן נתנאל על יבמות ס

דאי ברתה היא אסורה לכהן. אע"ג דיליף מאלמנה לכה"ג שבנה פגום לכהונה אגב פסול אלמנה קאמר בנה. ולאו דוקא דהא פשיטא בן הנכרית לאו כהן הוא ואי משום דלא ישא כהנת כיון דמותר בישראלית מותר נמי בכהנת דקי"ל לקמן (יבמות דף פ"ד) לא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולים וכן פרש"י וראיתי בחידושי רמב"ן וז"ל נראה לי דכיון דגמר ק"ו מאלמנה כאלמנה מה אלמנה יש לה דורות אף הוא פגום. ואם בא על הכהנת ועל הלויה וישראלית בתו פסולה לכהונה כבת חלל זכר דפסולה לכהונה לעולם ע"ש באריכות. ותמהני על המאור הגדול שכל הש"ס ערוך לפניו. הלא ש"ס ערוכה בקידושין דף ע"ז דיליף רבא מקרא דאין פסול חלל כי אם מפסולי כהונה שאפילו כהן שבא על אתותו לא עשאה אלא זונה ולא תללה. אף כי חייבי לאוין לא עשאה אלא זונה ולא חללה והא דקתני התם בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם היינו שבא מפסולי כהונה כדיליף מקרא התם לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו:

ולא קאמר והלכתא הולד פגום. ע"כ ל' הרי"ף:

ה"ג ואיני רואה כאן מקום שיפול בה ספק. ובמהרש"ל סי' ל"ח ואני אומר ג"כ אין רואה ספק בדין זה אלא איפכא מסתבר דשרי לכהן והקושיא שהקשה הרא"ש תמה אני עליו הלא ודאי ק"ו פריכא הוא דהא פריך מה אלמנה לכה"ג שהיא עצמה מתחללת. וס"ס קשה אמאי לא נילף ק"ו מאלמנה לכה"ג שהיא מתחללת כו' ומוכרח את לומר שחומרת אינו שוה בכל אינו מעלה ומוריד ואדרבה איסור שאינו שוה בכל חמירא ועוד מאחר שאין אתה בא ללמוד אלא שתהא הבת פגומה. אבל אם הוא זכר אינו פוסל לא אשתו ולא בניו לפי דאין חלל אלא מפסולי כהונה. וא"כ מפריך ק"ו מיניה וביה ונאמר זכר יוכיח שמאלמנה לכ"ג הוא חלל עד סוף כל הדורות. מעובד כוכבים ועבד אין עושה הזכרים חללים אף שהוא אסור שוה בכל. ע"ש באריכות. ואיני מבין דלדבריו כל זה תקשי לרב יוסף ולא על רבינו. אמנם לק"מ כי קושיא ראשונה אם לא הוי יליף ר"י מקרא שהיא מתחללת. לא הוי יכול ללמוד מק"ו דמיעטו הקרא כדאיתא לקמן (יבמות דף ס"ח) דכתיב כי תהיה אמר רחמנא כי תהיה הנך דאית ביה הויה עד דפריך התם א"ה עובד כוכבים ועבד לא ליפסלו. וקושיא שניה כמו כן הא דאין בנים זכרים פסולים משום חלל מיעט הכתוב מדכתיב חללה גבי איסור כהונה כדיליף רבא בקידושין דף ע"ז ובחללי כהונה כתיב לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו ואהני קרא למעט הזכרים לדורות שלא נעשו חללים ואהני ק"ו למיפסל הבת לכהונה דפגומה מק"ו מה שאין שייך בזכרים כפרש"י. אמנם בעיקר הדין שאם נשאת לכהן שאין מוציאין. אמת אתו ולא מטעמיה וכ"פ בסי' ז' בס' בית שמואל בשם תשובת רש"י ע"ש:

דכולהו אמוראי מודו דבנה פגום. והא דאמר ליה רב אי הוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתי ולא אהדר ליה פגום מיהא הוי ורבא ורב יהודה דקאמרי ליה זיל גלי זיל איטמיר משמע דמורה ביה להיתר גמור דאי לא היה אפשר דנפק מיניה חורבה אי מיטמיר דתנשא בתו לכהונה דכיון דהוא כשר לישראלית בתו כשרה לכהונה דהוא אינו פגום אבל בת עובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל הבת פגומה לכהונה:

שנמצא צד חירות שבו משתמש באשת איש. מה שיש לתמוה כאן. עיין פרק השולח סי' ל"ז מה שכתבתי שם: