קרבן נתנאל על יבמות מז

ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם. וטעמו סבר רש"י דמסתמא נותנת אמתלא לדבריה ואמרה לא בעינא ליה והשתא לחלוץ כופין בשוטים דאין כותבין אגרת מרד מיבעיא וכן אכתוב בסמוך שהבין רבינו שזהו דעת רש"י:

שאפי' מתחת בעלה כופין להוציא. ומ"מ צריכין לקרא דלא תחסום דה"א כיון דמן השמים נפלה קמי יבם כייפינן לה להתייבם:

דא"כ בלא אמתלא נמי. מדפסיק ותני אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ועוד דפריך התם על שמואל מהא דתניא כותבין אגרת מרד על שומרת יבם לישני דהברייתא איירי בלא אמתלא:

והתם היינו טעמא משום דסבר דמצות חליצה קודמת כדמסיק. ואני אומר שודאי לא נעלם ממנו המסקנא דהתם אלא שראייתו הוא בשינויא קמא כאן לחלוץ כאן לייבם ושמואל והברייתא אידי ואידי למשנה ראשונה כמ"ש תוס' שם ד"ה מאי שנא. גם לפרש"י צריכין לפרש כך שלא תקשי עליו קושיות תוס' בדיבור הנזכר ואף שרש"י פי שם בד"ה אין נזקקין לו לפי שאין מתכוין לשם מצוה וכמשנה אחרונה לא כתב זה אלא לרבי יוחנן מדלא פריך התלמודא אר' יוחנן גופיה מאי שנא. אלא שהתוס' ורבינו החזיקו דבריהם מתירוצא קמא ע"כ אין להביא ראיה דא"ה בלא אמתלא נמי ודו"ק:

השתא לחלוץ כופין לייבם דאין נזקקין מיבעיא. פי' כופין בדברים וכגון שמטעין אותן ומה שלא נראה לרבינו דבשאר אמתלא כופין היינו לכפותו בשוטין:

וגם זה קשה לפרש"י שפי' אע"פ שמצות חליצה קודמת אין כופין אותו לחלוץ דסוגיא דהתם כו'. דברי רבינו כאן סתומים מאד. ונראה דשיעור דבריו כך הוא ע"פ מה שמקשין תוס' על פרש"י מדקאמר רבי יוחנן אין נזקקין לו ואי כפרש"י דכופין השתא לחלוץ כופין דאין נזקקין לייבם מבעיא. וע"כ צ"ל שלא חש להך קושיא ואדרבה ס"ל שזהו טעמא דר' יוחנן דאין נזקקין השתא לחלוץ כופין דאין נזקקין מיבעיא. והיינו דאין נזקקין לו לראות אם יש ממש בדבריו או בטענת יבמתו כי ר' יוחנן למשנה אחרונה אמר דבריו ולמשנה אחרונה בין שהיא אומרת לחלוץ ואמרה לא בעינא ליה ונותנת אמתלא לדבריה או אין נותנת אף גם שאמרה היא ליבם ג"כ אין שומעין להם בדורות אחרונים שלא נתכוונו לשם מצוה ולכך אין נזקקין לו אבל תבע לחלוץ נזקקין לו אם היא רוצה ג"כ בחליצה מניחים להם להתייבם כמו שפי' ר"ת דחזינא דמכווני לש"ש ואי ממאנת לחלוץ כופין אותה כדין מורדת והיינו דקאמר וגם זה קשה לפי' רש"י שפי' אע"פ שמצות חליצה קודמת אין כופין אותו לחלוץ. היינו כשהיא אין נותנת אמתלא לדבריה ולא עוד כשהיא מרוצה ביבום מניחים להם לייבומי דסוגיא דהתם מוכח דלמ"ד מצות חליצה קודמת דכופין אותו לחלוץ מדקתני אין נזקקין לו וכדפרישית ואולי לזה כוון מהרש"א בתוס' ד"ה אמר רב אין כופין שכתב וז"ל. ובזה תבין גם דברי הרא"ש בזה ע"ש:

אלא אדרבה כופין אותו לחלוץ. היינו בדברים:

ופסק רב אלפס ז"ל כרבנן. עיין בכתובות פרק אע"פ סימן ל"ו: