קרבן נתנאל על יבמות לד

וקטלה ליה. פי' רש"י ע"כ מת בנה ברעב ע"כ. ופי' כן דאמרינן להדיא בכתובות דף ס' דלא עבדי נשי דחנקי בנייהו:

ואפי' הוא כהן. כדאיתא להדיא לקמן (יבמות דף ל"ז:)

שלא להצריך גט אלא הפרשה במלמא. לשון תוספות אלא הפרשה בעלמא אפילו לר"מ כיון כו'. צ"ע דהא לר"מ איע יכול להפרישה התם אפי' במעוברת חבירו שקינא לה אע"ג דבלאו הכי אסורה לו מדאורייתא. וראיתי בדברי הרא"ש שמביא דברי הר"י מאורליינ"ש כמ"ש תוספות ולא כתב בדבריו אפילו לר"מ. מהרש"א. ואני אומר גם אחר הגהתו בלשון תוספות מ"מ אנן תקשי לן הא דקאמר אביי אבל הכא מדאורייתא מפריש פריש. הא התם גבי סועה אסורה לו מדאורייתא. מ"מ פליג ר"מ ואומר דאינו יכול להפרישה אבל האמת יורה דרכו דהתם קודם שנעשית סוטה אינה אסורה עליו אלא מדרבנן וצריך חיזוק ולהוציאה בגט אף שאח"כ אסורה עליו מדאורייתא הא כבר נדחת שלא לשתות כמ"ש תוספות סברא זו בסוטה דף כ"ו ד"ה מעוברת. אבל הכא יבמה מעוברת דאורייתא מתחלה ועד סוף בדילי מינה. וכמו כן בהך עובדא דר"י אורלייאנ"ש שקידש מינקת לא הצריך גט שמבדל בדילי מינה תיכף מתחלת הממשה ובכהאי גוונא מודה ר"מ משא"כ התם לענין מינקת סוטה איירי בנשואין שפיר אמר ר"מ דהא כבר נדחת שלא לשתות:

שמא בהבחנה החמירו טפי. וקצת יש לי להביא ראיה מדקאמר רב אשי במת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה כו' הכא גבי מעוברת ומינקת חבירו הנשואה לכהן מאי. ומדמשנה הלשון ולא קאמר נמי מעוברת ומניקת שנתקדשה לכהן. ש"מ בהבחנה החמירו טפי אך יש לבעל דין לדחות אימא דוקא לכהן כדי שלא תאסור עליו עולמית הוא דמקלינן. אכל כשקידשה לישראל יש לומר דצריכה גט. עכ"פ זה מבורר לדינא אף שכל גדולי הדור חולקין על הר"י מאורליינ"ש מ"מ אם עמדה ונתקדשה מעוברת ומינקת לכהן. מפרישין אותן מהדדי ואינה צריכה גט. כמו דאמרינן לענין קדשה בתוך שלשים אף דקי"ל כרשב"ג. מ"מ אם נתקדשה לכהן סמכינן אחכמים ה"ה במעוברת שנתקדשה לכהן. סמכינן אהרמב"ם וא"ז ור"י מאורליינ"ש שפוסקין אפילו בישראל בקידשה א"צ אלא הפרשה ולא בגט וכן ראיתי בד"מ וב"ש ולא כמהרש"ל ביש"ש ונכון לדינא:

אף אם הדיר הנאה. עיין כפרק אע"פ סי' כ':

ומיהו יש ספרים דגרסינן. זהו גירסת הרי"ף שם: