קרבן נתנאל על יבמות קעט

מסייע לרבי ירמיה כו' מסייע לרבי בון. הרי"ף ורבינו לא הכריעו כמאן מינייהו והמחוור שסמכו עצמן אמה שכתבו בפרק מי שאחזו סי' ב' דבעדות אשה אקילו בה רבנן דמהני עדות מפי כתבם כמו שכתבתי שם וכן כתב הר"ן ונמוקי יוסף לדעת הרי"ף ורשב"א וה"ה בפרק י"ג מהלכות גירושין וב"י וב"ח ומהרש"ל פ"ג דיבמות סי' י"ג. ודלא כהטור סי' י"ז שכתב וא"א הרא"ש ז"ל הביא דברי שניהם ולא אסיק כחד מינייהו ולכאורה נראה דאזלינן לחומרא ובספר ב"ש ס"ק כ"ז מיישב דברי הטור דהירושלמי מיירי שכותב לזכרון ולא איירי בשטר מעליא משום הכי לא הכריע. והאי דפרק מי שאחזו איירי שלא כתב לזכרון ודבריו בנוים על פי דברי הר"ן בפרק שני דכתובות ע"ש. ותמהני דהא באותה ברייתא יפה כח העדים מכח השטר מסיים ויפה כח השטר מכת העדים שהמלוה את חבירו בעדים גובה מנכסים ב"ח בשטר גובה מנכסים משועבדים. ש"מ דהך שטר דקאמר ברישא יפה כח עדים מכח השטר אפילו בשטר מעליא והעדים חתומים עליה אין משיאין את אשתו סבירא ליה להך תנא דאפילו בעדות אשה אמרינן נמי מפיהם ולא מפי כתבם. בשלמא על הר"ן לא קשה מידי שהתם קאי לפרש התוספתא דקתני יפה כח שטר מכח העדים שהשטר מוציא אשה מיד בעלה. ויפה כח העדים שאמרו מת פלוני תנשא אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני לא תנשא. דאיכא למימר דהתוספתא שם שטר קאמר. אבל בהך דהירושלמי מדלא קתני יפה כח שטר שהשטר מוציא אשה שמע מינה דלאו שם שטר קאמר. אלא בחד גוונא שטר ועדים קאמר דזה יפה כתו מזה. משום הכי צ"ל דסמך הרי"ף ורבינו אמ"ש בפרק מי שאחזו. ובזה מיושב מה שלדבריו קשה דברי הר"ן אהדדי דהוא מפרש יפה כח עדים מכח שטר היינו שכתב לזכרון בפנקסו. ובפרק מי שאחזו כתב הר"ן שהרי"ף סמך אפ' מי שאחזו דהא בפרק מי שאחזו לא איירי בכתב לזכרון דבהך ברייתא דירושלמי מפרש הר"ן בשטר מעליא וכדפרישית ועיין שו"ת צ"צ סי' נ"ה: