קרבן נתנאל על יבמות קעג

ואפי' ראוהו מגויד או צלוב. כל הני לא מוקמנין בחזקת מת לקולא אבל נותנין עליהם חומרי מתים וחומרי חיים כדאיתא דומה לזה בירושלמי פ' כל הגט מהרש"ל סי' ז' ותמהני פה קדוש יאמר דבר זה הלא משנה ערוכה פ"א דאהלות אפי' מגויד מאכיל בתרומה ופוטר מו היבום ש"מ דהוי כחי לכל דבר אפי' לקולא ובאמת הירושלמי לא חשיב הנך דמתני' שנותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים. ויש לחלק הנך דאהלות ידעינן שעדיין חי. אבל אם ראוהו מגויד ודומיהן והלך משם אז לא מוקמינן בחזקת חי כ"א להחמיר:

יכול להכירו בטביעת עין ע"י סימנים. ובטור ז"ל יכולין להכירו בט"ע או ע"י סימנים. ופי' ב"י בתשובה גם הב"ח סי' י"ז ס"ק ט"ו דהיה גי' לפני הטור או ע"י סימנים. והקשה על זה והעלה דהאי דכתב רבי' ט"ע וסימנים היינו סימנים שאינם מובהקים ולאחר שלשה ימים אז בעינן תרוייהו בזמן שחבול בפניו. אבל תוך שלשה ימים. אפי' אין הפרצוף שלם ניכר אפי' בט"ע לחוד ע"ש באריכות. ולפי פי' זה יש ליישב מה שהקשה הרשב"א בחדושיו ומרדכי ומהרש"ל על ר"ת מהא דדגלת לקמן (יבמות דף קכ"א) דפריך אא"א לחומרא פליג אינהו דעביד כמאן. מאי קושיא דהא התם לא נחבל בפניו וגופו שלם הוה (כדמסיק ה"מ היכא דאיכא מכה אבל היכא דליכא מכה) ודלמא הכירוהו בפרצוף פנים ובגופו. אלא ש"מ דלאחר שלשה לא. אפי' שלם שאע"פ שנדמה להם זה חיישינן שמא נתפח ע"כ. דאיכא למימר דבעל הפשטן היה ידוע לו שעובדא דדגלת הוה בשנשחת פניו ע"י כוורי והתירו על פומא דשושביני בלא אמירת סימנים. וס"ד דזה הוי כמו מכה ולהכי פשיט שפיר. דס"ד כיון דהוי לאחר חמשה ימים לא מהני ט"ע בלא סימנים. והתרצן משני דמיא מצמית צמית. והוי כמו ביבשה תוך שלשה. ופריך אדרבה הא מיא גריעי דמרזו מכה. ומשני ה"מ כו' והכא לאו מכה היא דמה שנעשו ע"י כוורי לאחר מיתה לאו מכה היא ועיין שו"ת שב יעקב חלק א"ה סימן י"ב שמיישב על דרך אחר:

שומא לאו סי' מובהק הוא. דעשוי להשתנות לאחר מיתה טור ותימה דהא להדיא גרסי' בב"מ דף כ"ז ואב"א דכ"ע שומא אינו עשוי להשתנות לאחר מיתה והכא בשומא סי' מובהק קמפלגי. וצ"ע:

שומא (לאו) סי' מובהק הוא. ומדפליגי בשומא משמע שאר סימני גופו אין עשוי להשתנות ובשו"ת פני יהושע חלק א"ה סי' ז' מביא עוד ראיה לזה מדפריך לרבא להך לישנא דאמר סימנים דאורייתא הא קתני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו. מאי קושיא דלמא מתני' נמי מהאי טעמא דסימן עשוי להשתנות לאחר מיתה ע"ש. ולאו ראיה היא דפריך לרבא ללישנא קמא דאמר דפליגי בשומא מצויה בבן גילוי. אבל שומא לא ס"ל דעשוי להשתנות וכ"ש שאר סימנים ועוד מסיק שם אם יש שני סימנים בגוף אע"פ שאין מובהקים ע"י צירוף חשיב כסי' מובהק. ויותר מזה הביא מהרש"ל סימן א' בגוף וסימן א' בכליו נמי סמכינן עלייהו ע"ש. גם ראיתי שהמציא הרב מוהר"ר הילמן מפראג דהיכא דיש סימנים אמצעים בגוף. וסימנים מובהקים או ט"ע בכלים לא חיישינן. משום דאי סימנים דאורייתא דס"ל חיישינן לשאלה א"כ סימני גוף מהני. וא"ת סימנים דרבנן א"כ לדידיה אצ"ל דחיישינן לשאלה: והאי איתתא שריא ממ"נ:

וה"מ דחזו להו בשעתיה. פי' תוך שעה ראשונה כך הסכמת רוב הפוסקים. והא דקאמר לעיל (יבמות דף קט"ז) אסקונהו לקמן וחזינהו לאלתר. לרבותא קאמר אע"ג דתזינהו לאלתר מ"מ בעינן סימנים מובהקין כמ"ש לעיל בפרק האשה שלום סי' א'. ועוד נראה לי דמצינו לאלתר. על זמן שעה אחת דאי' בגיטין (דף כז:) איזהו לאלתר ר' נתן אומר ששהה כדי שתעבור שיירא ותשרה ומפרש ר"ת ותשרה לשון סעודה כמו שירותא דמתוך שמוציאין כליהם כדי לסעוד חיישינן שמא נפל מהם. ושיעור סעודה מצינו שהוא שיעור שעה כדגרסינן בפסחים דף י"ב שעה ראשונה מאכל לודים. שעה שניה מאכל ליסטים. שלישית מאכל יורשים כו' ועיין שו"ת שב יעקב בסי' י"ז:

ולא עלתה בידם אלא רגלו. ואיירי ששלשלוהו ע"י חבל שקשור ברגלו רשב"א. א"נ שהעלו רגלו ע"י מצודה. רק שהיה להם סימן מובהק ברגל זו שזו הרגל מזה הגוף ששלשלוהו:

מן הארכובה ולמעלה תנשא. היינו לאחר י"ב חודש: