קרבן נתנאל על יבמות קסו

עד א' אומר מת וכו' הרי זו לא תנשא. איירי בבת אחת ואפי' נשאת תצא. ואיידי דתני ינשאו תני לא תנשא. דאי בזה אחר זה הא תו ל"ל הא קתני רישא:

הכי קאמר עד א' אומר מת והתירוה לינשא. הקשה בס' ב"ש סי' י"ז ס"ק קכ"ג לדעת הר"ן אם נשאת שלא ברשות ב"ד ע"פ עד א' הרי זו לא תצא. אמאי לא מוקי מתני' נשאת ממש ולא התירוה. ולק"מ דדייק התלמודא מדלא תני עד א' אמר מת ובא א' ואמר לא מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא כמ"ש תוס' בביאור המקשן ד"ה לא נישאת ע"ש:

ומתקנתא דרבנן שרי לינשא. כוונתו ליישב קושית תוס' מאי פריך מעולא אימא דלא תינשא משום דרב אסי הסר ממך וגו'. ע"ז קאמר מתקנתא דרבנן שרי לינשא. ולית לן שינויא דאביי אלא כרבא דמוקי הך דר"י בפ"ב דכתובות במילי אוחרי. ומה דקאמר רבינו תו אלא דקאמר הש"ס בפ"ב דכתובות דטוב הוא. אין הכוונה על אוקמתא דאביי אלא ר"ל על מימרא דרב אסי דמקרא הוא דרגיל בפומיה ואיני אלא מדת חסידות שלא תינשא להסיר ממנה לזות שפתים אבל לא מן הדין:

ופי' בתרא עיקר. ר"ל שינויא בתרא דשני לעיל דשתי נשים באיש א' כפלגא ופלגא דמי מש"ה לכתחלה לא תנשא ואם נישאת לא תצא אבל קשה מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי כדפריך הש"ס שם בכתובות. וליכא לשנויי כגון שניסת לאחד מעדיה הא עד א' שאמר מת לא ישא את אשתו כדתנן לעיל (יבמות דף כ"ה.) וי"ל דס"ל לרבי' גבי עד המעיד אם כנס לא יוציא וכ"כ בב"ש סי' י"ב ס"ק א' שכ"כ רבי' בתשובה:

וכן מוכח בירושלמי. הלכה ה' ועיין בחידושי רמב"ן ושם תמצאנה:

והלכה כר' יוחנן. והדרי לכללן ר"מ ור"ש ור"י הלכה כר"ש ור"י וז"ל הטור סי' י"ז כתב א"א הרא"ש בתשובה (כלל נ"א סי' ה') אם שנים מעידים שמת אפי' אם יש הכחשה בדבריהם נושאין את אשתו כיון ששניהם מעידין על מיתתו ע"כ. וראיתי בשו"ת ח"י סי' קנ"ט דאין דברים אלו אמורין אלא אם יש הכחשה בבדיקות. אבל אם הכחשה בגוף העדות אין נושאין את אשתו. דע"כ לא אמר ר"י ור"ש הואיל וזו וזו מודים שאינו קיים הרי אלו ינשאו. אלא בצרות דאין הכחשת צרה הכחשה אבל לא בעדות דעלמא. וע"פ סברא זו סובב והולך באריכות להשיג על הב"ח ע"ש ולא ראה גוף התשובה שרבינו מייתי ראיה מהך מתני' אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג. ש"מ דאפי' בגוף העדות נמי לא הוי הכחשה. והא דלא תני במתני' בעדות דעלמא א' אומר מת וא' אומר נהרג תירץ הב"ח דבזה אפי' ר"מ מודה דע"כ לא קאמר ר"מ דהוי הכחשה אלא לגבי צרות כמ"ש תוס' כיון דשתיהן באין להתיר עצמן ואין מכוונת דבריהם דאמרי בדדמי ואינן יודעות אמיתת הדברים. וכל זה אלא לגבי צרות דבאין להתיר עצמן. אבל בעדות דעלמא כיון דאחד מהן עכ"פ קושטא קאמר נשאת ע"פ עד א'. ולר"י ור"ש דאמרו ינשאו אפי' בצרות קים להו דינשאו ק"ו בעדים דעלמא ואין להקשות דהא בכל שמעתין משמע דהכחשת צרה לא הוי הכחשה אע"ג דעדות דעלמא הוי הכחשה היינו כשאחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת. דרבנן הימנוהו לאחת שאומרת מת. דהך דאמרי לא מת אין להאמינה דמחמת שנאה אומרת לקלקל צרתה מה שאין שייך בעדות דעלמא. אבל באומרות שתיהן מת ואחת אומרת נהרג. הסברא להפך דצרות אינן נאמנין לר"מ. ועדים בעלמא נאמנים לר"מ מכ"ש לר"י ור"ש דס"ל אפי' צרות ינשאו פשיטא וק"ו לעדות דעלמא. ואם תקשי לך הא הוי עדות מוכחשת בחקירות ובחושן משפט סי' ל' פסק דלא הוי עדות. תירץ ב"ש ס"ק כ"ה דאחד אומר מת וא' אומר נהרג הוי כבדיקות א' אומר מנה שתור וא' אומר מנה לבן ע"ש וע' שו"ת צ"צ סי' נ"ז ונ"ט ועי"ל דשאני עדות אשה דהא מדאורייתא דבר שבערוה אין פחות משנים אך מפני תקנת עגונות ומתוך חומר דייקת מש"ה אין לדמות לשאר עדות: