קרבן נתנאל על יבמות קמז

הממאנת באיש הוא וכו'. ירושלמי אין בה אלא זיהום כהונה. ואין ב"ד מזהמין אותה. לפי מה שפסק הרמב"ם היכא שגירשה והחזירה ונשאה ושוב מיאנה שריא לכהן. צ"ל דהירושלמי קאי אסיפא דמתני' מיאון אחר גט מותרת לחזור לו דהמיאון מבטל גט אבל זיהום כהונה יש שאסורה לכהן. שוב איתא בירושלמי על אידך בבא הממאנת באיש ונשאת לאחר כו' אין בה אלא זיהום כהונה ואין ב"ד מזהמין אותה. קאי אהך דקתני במיאון מותרת לחזור לו. אבל לכהן היא אסורה. מפני ריח הגט. והנה בטור א"ה סי' ו' כתב על הרמב"ם ה"ה נמי אחר שגרשה נישאת לאחר ומיאנה בו שמותרות לכהן ע"ש. הוי הך ירושלמי תיובתא. הנה מהרש"ל סי' י"א גם הב"ח וב"ש ס"ק ו' השיגו ותמהני שכל המחברים העלימו עיניהם מדברי ירושלמי שהבאתי ע"כ מן המוסכם שפסולה לכהונה ואפי' בדיעבד: ה"ג

ומשום הכי לא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה. אבל מ"מ מותרת למאן אע"ג דמחזי כגדולה. וקשה א"כ אמאי אמרי' כל שיוצאה ממנו בגט אסורה ואמאי לא אמרי' אתיא מיאונה ומפקיע קידושי שני והוי כמו שזינתה אחר גירושין ומה שתירץ מהרש"א בתוס' ד"ה אלמא דמשום דאזיל ומשבש לה לא חשבינן מיאונה זנות. ומיהו המיאון מבטל גט אי לא ששילשה בגיטין ע"ש. מלבד שמחלק בדוחק ובלי טעם קשה לדבריו מאי מקשה תוס' ד"ה אלמא. אימא מש"ה לא פריך מסיפא דידע המקשן מהך סברא דאזיל ומשבש משום הכי לא חשבינן מיאונה זנות אבל לענין מיאונה מבטל גט לא ניחא בהאי סברא מש"ה פריך רישא אסיפא. ונראה דלעולא דמוקי לה מתני' בגוונא חדא א"כ לדידיה ליכא לאקשויי נימא אתיא מיאונה ומפקע קידושי שני. דאיכא לאוקמי מתני' אליביה דאיירי בנשאת לאחר וגירשה. ע"ז תני כלל זה היוצאת ממנו בגט אסורה לחזור לו דעם היות שמיאונה מפקע קידושי שני מ"מ כיון דנשאת לאחר וגירשה הוי מחזיר גרושתו לאחר שנישאת. וכל קושיות תוס' אינו למאי דס"ד ולשנויא דר"א דניחא להו לאוקמי מתני' בכל גוונא וק"ל:

ותעקר לנישואין הראשונים ותתייבם. משמע דהאיבעי קאי על היא גופה אבל גירסת הישנים ותתייבם צרתה ומהרש"א מקיים גי' זו דמאי דקאמר התלמודא ותעקרינהו לנשואי קמא. היינו בנשואי אתיו ודוקא על צרתה איבעיא להו אבל היא שניה היא באיסורה עומדת וא"א ליבמה. ודבריו נכונים עד למאוד ובס' ב"ש סי' קע"ג ס"ק ט"ז האריך בדבריו שנתן עיניו בש"ע ולא ראה דברי מהרש"א שהמה בנויים על יסוד האמת וע' מהרש"ל סי' י"ב שהאריך: