קרבן נתנאל על יבמות קלד

שאם דנין תחילת דין בלילה הדין בטל. ומהרש"ל סי' כ' קאמר דאין מכאן ראיה דבחליצה ככה כתיב לעיכובא ומייתי ראיה מסמ"ג עשין מצוה נ"ב גבי חליצה מעומד דאם דרשינין מקרא ועמד ואמר הוי מעכב דכתב ככה לעיכובא. ואינו דומה דהא בדף ק"ד קאמר ר"ע ככה יעשה לאיש כל דבר שהוא מעשה באיש עלה קאי ככה. והתם גבי עמידה אם היה יושב צריך לעמוד נמי הוי מעשה. ותדע דהא ר"ע עצמו הכשיר באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורין והא כתיב זקנים בפרשה דיליף בריש פירקין שצריך חליצה בשלשה אלא ע"כ לא קאי ככה אכולה פרשה:

וכן משמע גבי שלשה שנכנסו. וכ"פ הטור ח"מ סי' רנ"ג ודלא כמהרש"ל שכתב שהטור לא ס"ל כדעת רבינו ובפ' יש נוחלין סי' ב' הביא רבינו עוד ראיה בשם הרמב"ן מהא דקאמר פ"ק דסנהדרין דף י"א אין מקדשין את החודש אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש ויליף לה ממשפט מה משפט ביום אף קידוש חודש ביום שמעינן מינה שאם עשו תחלת דין בלילה אינו כלום ע"כ. גם בזה השיג מהרש"ל שם ואומר דמקידוש חודש ליכא למילף דהתם כתיב כי חק לישראל וגו' וכל היכא דכתיב חוקה לעיכובא וקשה לדבריו עיקר חסר מן הספר דהו"ל לתלמודא למימר מה משפט ביום כו' ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש דכתיב חק לעיכובא. וע"ק לדבריו גבי ג' שנכנסו לבקר נמי ה"ל לדחות ראיה זו דכתיב והיה לכם לחקת משפט חוקה כתיב. ותו קשה הא דגמר בסנהדרין דף ל"ג דנין ד"מ ביום וגומרין בלילה דכתיב ביום הנחילו וכתיב ושפטו את העם בכל עת לדברי מהרש"ל היכי יליף מנחלות התם כתיב חוקה. והא דאורעה כל הפרשה להיות משפט לשאר דברים כדפירש רשב"ם התם. ותו דהרשב"ם אומר שם בב"ב אם נכנסו יותר משלשה הנוספים יכולים להעיד ושלשה יכולים להיות דיינים כמו גבי ראיית החודש ע"ש אימא גבי נחלות שאני דכתיב חוקה: אבל האמת יורה דרכו כמו שכתב ר"ת בפ' הקומץ (מנחות דף י"ט) דהא דקאמר הש"ס חוקה לעיכובא היינו דיליף מג"ש. וכל היכא דלא קאמר התלמודא חוקה לעיכובא אנן לא מצינן למימר הכי דאין אדם דן ג"ש מעצמו. נמצא דברי רבינו שרירין וקיימין וכ"כ הר"ן וכן מסיק הש"ך סי' ה' להלכה דאם דנין בלילה אין דיניהם דין. ומה שנהגינן להקל שיושבים דיינים ודנין בלילה דהוי כקיבלו עלייהו מחמת תקנת צבור עיין פרישה. או אם בררו הבעלי דינין לדון בלילה ולא באופן אחר. ומה שכתב הסמ"ע ואם דנו לאור הנר הוי כמו יום כבר השיג עליו הש"ך. ונראה ראיה לזה דלדברי הסמ"ע הא דכתיב ביום הנחילו צ"ל דדוקא שנכנסו לבקר החולה באישון לילה ולא היה נר אצל החולה מה שמותר לחלל שבת להדליק הנר לצורך החולה. ע"כ אין לזוז מפסק הש"ך: ה"ג