קרבן נתנאל על יבמות קכח

אלא בסנדלא דטייעא. עיין פירושו בהרי"ף וכן פירש בערוך ערך חמר בשם ר"ת:

קטרינן ביה מיתנא. פרש"י בשעת חליצה קטרינן ביה מיתנא (ר"ל ברגל החולץ) כי היכי דתיתי היא ותשרי והדר תחלוץ ותהוי חליצה מעליא. ומהר"י ברונא פירש קטרינן ביה במנעל ורצונו שתהיה ע"י קשירה כמו שאנו נוהגין ושלא לתפור במנעל. ומהרש"ל סי' ו' חולק עליו ואומר שאין חילוק בחיבורם למנעל אם בתפירה אם בקשירה. ובאמת הלשון קטרינן ביה קאי אמנעל כמו דאמר דאית ביה חומרתא:

דתיהוי חליצה מעליא. דע"י קשר המיתנא מהדק טפי והוי חליצה מעליא:

כדי שיכול להלוך בו מאליו. כלומר שיהא מהודק הטיב ברגלו. ועיין מ"ש רבינו לקמן סי' ז' שאם יכול לעמוד ברגל ולהלוך בו בלא קשירה לא תפסול החליצה. אף אם לא קשר הרצועות שלא נרמז קשירה בתורה וע"ש:

עונבו כדי שיוכל להתירו באחת מידיו. קאי אר' זעירא ושאמר קשרו לא תימא שקשרו קשר ע"ג קשר כקשר של איסור שבת. אלא קושר קשר אחד ועניבה על גביו דאז בקל יוכל להתירו באחד מידיו. ואף דלענין שבת אמרו חז"ל דלא הוי קשר. מכל מקום לענין חליצה הוי קשר דהא איכא משום דלהוי מהודק יפה והא מהדק: ה"ג

לענין שבת. ומהרש"ל אמר דאינו דומה דהתם ילפינן ממקדש אבל בחליצה משום מהדק הוא ובקשר ועניבה קא מהדק. וכוונת רבינו איכא למימר דקאי דוקא על עניבה לחוד אבל קשר ועניבה ע"ג מודה דמהני ואנן נהיגין בשני קשרים זה ע"ז ואח"כ עניבה. ונראה דהיינו טעמא דאם נעשה ב' קשרים בחוזק אינה יכולה להתיר בימין. ואם לא יהיה בחוזק אז לא הוי קשר של קיימא ע"כ עושין עניבה על גבה וע"י כך קיימין הקשרים עם היות שקשר העליון אינו בחוזק נ"ל ליישב המנהג:

ע"פ ירושלמי. דהא בירושלמי הלכה ז' בעובדא דלוי בר סיסי נמי מכשיר בשינים ומ"מ לכתחלה הצריך ימין:

עד שתתיר היא ותשמט היא. מלשון זה משמע נמי אם הותרה ממילא הוי חליצה פסולה כגירסת רש"י: