קרבן נתנאל על יבמות יב

מ"מ לאתויי מאי. קאי אתרתי בבא דמתני' אח מ"מ זוקק ליבום ובן מ"מ פוטר ואתרוייהו קאמר רב יהודה לאתויי ממזר וע"ז מפרש רבינו מנ"ל דאח ממזר זוקק ליבום ומסיים ואזיל מדמפטר פטיר דכתיב בן אין לו עיין עליו מזקק נמי זקיק:

והא דבת פוטרת. אימא דוקא בן ולא בת כדמצינו בבן סורר ומורה. לשון הלכות גדולות:

מאחר שיש לו זרע כשר. לאפוקי ממזר כיון דזרע פסול הוא הוי שמו מחוי:

ובת הבן ובן הבת נפקא לן מהא. ה"ה בן הבן או בן בת הבן או בת הבת ובת בן הבת כולם נפקא לן מהא דדרשינן כו': ה"ג

ושמעינן מינה דחייבי לאוין מדאורייתא בני יבום נינהו. דקתני במתניתין מי שיש לו אח ממזר זוקק אשת אחיו ליבום אע"ג דממזר חייבי לאוין הוא:

וואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה. דחליצה במקום יבום לא מקרי מקיים שניהם דכתיב ואם לא יחפוץ:

ומ"ט אמרי רבנן חייבי לאוין חולצין ולא מיבמין. דקתני לעיל (יבמות דף כ') אלמנה לכ"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט חולצת ולא מתייבמת והכא במתני' דידן דינא דאורייתא קתני ומתני' דלעיל מדרבנן. ועם דברי רי"ף אלו ישבתי ישוב על קושיות תוספות לעיל (יבמות דף כ') ד"ה יבא והוא דהבתולה יש להתעבר כדשמואל ואיכא הקמת השם. אלא דשמואל לא שכיחי כמ"ש תוספות בכתובות דף ו' ע"ב. אלא דלפי זה קשה סיפא מתני' דהכא דקתני ממזר זוקק ליבום קפסיק ותני בין שנפלה לו מן הארוסין היאך תתייבם הא ליכא הקמת השם. אע"כ כיון דלפעמים תוכל להתעבר בביאה ראשונה ע"פ הטיה מקרי הקמת השם וא"כ קשה ארישא דקפסיק ותני אלמנה בין מן האירוסין. ובזה מיושב קושית רשב"א שהקשה אמאי צריך למיפרך מאלמנה לכ"ג מכח קפסיק וכו' ה"ל למיפרך מסיפא גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דהוי תייבי לאוין גרידא ודחק שם ולדברי לק"מ דה"א דהך מתני' בנפלה מן האירוסין ומתני' דלקמן מן הנישואין מש"ה קפריך קא פסיק ותני וכמו כן במתני' דלקמן נמי איירי מן האירוסין ודו"ק:

והיינו דקתני גבי פצוע דכא. לעיל בתוספתא פ"ק ס"ס ט' ובפ"ב (יבמות דף כ':)

ורואה אני את דברי רב נטרונאי. אע"ג דבפ' הזורק סי' י"ג הסכים רבינו עם הרמב"ם שם דאדם עושה בעילת זנות תי' מהרש"ל דרבינו הסכים עם רב נטרונאי ולא מטעמיה כי אם מטעם דלא שביק התירא ועביד איסורא ועיי' מזה בפ' הזורק מ"ש שם:

ואין דבריו נראין. כי הרמב"ם אזיל לשיטתו כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה משום לא תהיה קדשה א"כ אין לו חזקת כשרות לומר דלא עביד איסורא. אבל רבינו סובר כדעת הראב"ד דסובר דוקא מופקרת לכל אבל המיוחדת לאיש אחד היא הפלגש ומותר וכן כתב רבינו בפ"ק דכתובות סי' י"ב דיוכל לקיים פ"ו בלא קידושין כגון פלגש: