קרבן נתנאל על ראש השנה ה

א"ר אבהו למה תוקעין בשופר של איל. עי' פ' ראוהו ב"ד סי' (ח') [א']:

נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים. ופירשו בתוס' לחיים היינו לחיי העוה"ב שהוקשה להם הא דאמר רבא מי שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו. ובדרשות ראב"ח פ' חיי שרה ראיתי האי דמריעין לו אין בכללי' אורך ימים אלא שאר טובות כדי שיהיה תיקון י"ט לו לעוה"ב אבל אריכת ימים אינו בכלל זה שאין זה תיקון י"ט לו שמת בלא עתו וא"כ לאלתר לחיים קאי אעוה"ז ונכון. ולפי' התוס' יש להבין מה ענין זה למשפט כל שנה ושנה שזה אינו מתיחס אלא לאחר המות ונראה דלפי שיטתם הא דאמר רבא מריעין לו נכלל בזה האריכות ימים א"כ ענין זכות עוה"ב הוא תלוי בעוה"ז:

עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות. איברא אפי' ישב ולא עשה את המצוה רב חסד מטה כלפי חסד ולכן דייק אם עשה מצוה אחת הכריע את עצמו בפועל ולא מחסד:

ליום הדין. כשיחיו המתים והוא הדין האחרון ואע"פ שכבר נדונו אחר מיתתן מפני הנפש אם יהיה בג"ע או בגיהנם. עדיין יהיה דין אחרון אם יזכה לעולם התחיה שהוא קיים לעולם כי יש שכבר קבלו דינם בגיהנם ומתוך כך שמא יזכו:

ה"ג ובכללן עון פושעי ישראל וכן פושעים אחרים בגופן והן עוברי עבירה. וגי' הרי"ף פושעי ישראל בגופן והן עוברי עבירה וחסרון הניכר דעל פושעי עובדי כוכבים פי' תלמודא כן אבל פושעי ישראל בגופן פי' אפי' קרקפתא דלא מנח תפילין:

תחת כפות רגלי הצדיקים עי' י"מ מח"ד ח"ה פ"ז:

ודראון כמו די שראו אותו העולם. כלומר הצדיקים שנקראו עולם ע"ש שהמה יקיצו לחיי עולם יאמרו די בזיון ראינו בו. וכ"ה בתרגום התנאים די ראה עד דיימרון צדיקייא מיסת חזינא:

תחת כפות רגלי הצדיקים. ע"כ חלוקה ה' אבל הצדוקים הוא חלוקה הששית:

שהמצוה בזויה עליו. ולדוגמא נקט תפילין וה"ה מי שמבזה אחת משאר מצות. כ"כ בעשרה מאמרות מח"ד חלק ה':

ר"א אומר כובש. פרש"י כובש את כף המאזנים של זכות ומכריעין את העונות. ובערכין דף ח' פרש"י הקב"ה כובש ומסתיר עונות תחת מחילת כסא הכבוד כדי שיכריעו הזכיות. וגי' עשרה מאמרות מח"ד חלק א' פ"ג מסתיר את העונות. ופי' בו וז"ל ואולם ההטמנה למקצת עונות פירושו בהכרח מכל עון (ר"ל דהא כתיב יכבוש עונותינו אע"כ הפירוש שמסתיר קצת מכל עון ועון והיינו ע"י התשובה שבשבילה הזדונות נעשו כשגגות) וזהו מדת כל אדם שרובם בינונים. ועליה בקש מרע"ה כמו שדרשו ביומא דף לו על פסוק נושא עון ופשע וחטאה לפי שאפשר לציבור לעמוד בה ע"כ. ותמיהני פה קדוש יאמר דבר זה. דא"כ ורב חסד. היינו מדות נושא עון ופשע וחטאה. אשר על כן מוכרחין אנו לומר דרב חסד מטה כלפי חסד אפי' בלתי תשובה וזדונות נעשו כשגגות ע"י תשובה. וכן צ"ל למ"ד ורב חסד נושא. א"כ היינו נושא עון. אלא דנושא עון היינו נשיאת עון שמוחל השם עון ופשע ע"י התשובה. והא דפירש"י מסתיר מן עונות היינו עון אחד מן העונות. והא דכתיב יכבוש עונותינו. ע"י שכובש אחד מהנה יכריע הכף הזכיות כל העונות:

רבי יוסי בר חנינא אומר נושא. ויש לראות אם היא המדה ורב חסד מה היא המדה נושא עון וצ"ל דהיא לשון סליחה אם עושה תשובה אבל מדת רב חסד הוא עושה חסד אפי' לשאינן שבים ועי' ע"מ מאמר ח"ד פ"ג ובדרשות ראב"ח דף ע"ד:

מעביר ראשון ראשון. פרש"י שמהעונות הראשונים הבאים לכף מאזנים מעביר הראשון בלבד. פי' לפירושו דקדק לומר מן הבאים לכף מאזנים למעוטי ראשון ושני שאינם באים לידי חשבון לעולם כדתניא בפרק בתרא דיומא דף פ"ו. מ"ע:

וכך היא המדה. ר"ל דלר"א ור"י איכא למיחש דהו כמו נשיאות פנים אבל לתנא דבי ר"י אינו אלא מעביר ראשון ראשון לפי שעה דאי איכא רובא עונות מיחשב בהדייהו זהו מדה נכונה שאין בה משוא פנים:

אלא עון ראשון שאדם עושה הקב"ה מעבירו כו'. וזהו כפרש"י. אלא שרש"י דייק הבאים לכף מאזנים וע"ד שפירשנו. אבל רבינו ס"ל שקאי על עונות ראשונים. והך דר"י ומימרא דר"י בר יהודה אינם ענין א' דהאי דר"י היא ליום הדין הגדול ולהציל הבינונים מגיהנם כדברי בית הלל ואין שם זכר למחילת העון. אבל הא דר"י ב"י בעוה"ז ובתחילת מעשיו של אדם מימי עונשו ואילך שחטא הראשון והשני (או השלישי שאין חילוק בין יחיד לציבור לדעת הראב"ד) שיזדמנו לידו אם עשה מהם תשובה אע"פ שהם מן החמורים שצריכין יסורים וי"ה למרק הראשונים אינם צריכין שהם מחולין לגמרי וכן דעת הראב"ד פ"ג מה' תשובה ולפי' רבינו הא דקאמר ראשון ראשון ה"פ עון ראשון שבעונות ראשונים וכפרש"י:

ורב אלפס כתב מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה פי' כו'. סובר דר"י לא קאי אב"ה לפ' מדת רב חסד. אלא הך דר"י שייכא להא דר"י בר' יהודה. וכך היא המדה. רצונו הך מדה דקרא הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר. ולפירושו מדוקדק הא דקאמר מעביר ראשון ראשון. על תרי עונות ראשונים. דהרי"ף אזיל לשיטתו דגריס ביומא ל"ק הא ביחיד הא בציבור. דביחיד פעם ראשון ושני מוחלין לו פעם שלישית אין מוחלין לו:

אם נכשל בחטא כו' ואותו חטא כו'. לאו למימר חטא א' דווקא דהא גם בפעם שנית מוחלין לו אלא ללמדנו שאין הקב"ה מחייבו בתחילה וה"ה לפעם שני' דקרא להכי אתא:

ואמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מיחשב בהדייהו. פי' בר מקמאי. וע"כ צ"ל כן לפי' הרי"ף דאל"כ מאי איכא בין הנך קמאי להנך בתראי. דאי איכא רובא זכיות הא קי"ל רב חסד מטה כלפי חסד ואי איכא רובא עונות הא אמרת אפי' תלתא קמאי מיחשב בהדייהו. אע"כ צ"ל דאי איכא רובא עונות בר מקמאי. ר"ן: ה"ג

ובעתים חוטא בקלות. לא למעוטי חמורות דסוף יומא ודבפרק קמא דשבועות היינו כריתות ומיתות ב"ד אלא למעוטי חמורות דשמעתין כגון פורשין מדרכי צבור ופושעין בגופן. דאי לאו הכי חמורות דליתנהו מפושעים בגופן ועדיין הוא בינוני מאי נידון בהו. מנחם עזריה במאמר חיקור דין חלק א' פ"ח:

ה"ג עברו עונותיו ראשון ראשון. שפירושו בלי הפסק עלי דרך שאמרו חז"ל קמא קמא בטל:

כשמצטרפין ונשקלין זה עם זה רובן עונות. לפי' הר"ן שני עונות ראשונים ג"כ נשקלין ומצטרפין. אבל עשרה מאמרות בפרק הנזכר אומר שנשקלין דווקא מעון שלישי ואילך ותנא דבי ר"י לא פליג אדרשת ר"י ברבי יהודה:

מדה ששית. נראה מדבריו שאינו מונה ה' ה' שתי מדות וכ"פ רבינו נסים גאון דהשם הראשון הוא סיפור דברים והכי קאמר קרא הקב"ה ששמו ה' קרא ה' רחום וחנון. נמצא ורב חסד מדה הששית או כשיטת האר"י ז"ל כמו שיבא בסמוך: ה"ג

וכשיחטא מצרף המחשבה למעשה. ראיתי מי שהקשה מהא דאמרינן בסוף חולין ר' יעקב מעשה חזי. ופריך דלמא מהרהר בע"ז הוה. הא לפי' רבי' אפי' חטא במחשבת ע"ז אין מחשבה מצרף כי אם לאחר שעשה מעשה. ונראה לי דהאי מדת רחמים אף כשחטא בהרהור ע"ז. היינו כשיש יכולת בידו לעבוד ע"ז ומניחה בשביל כבוד השם שאין מצרף המחשבה. והך דר' יעקב איירי כשהרהר מחשבת ע"ז ונאנס מידו שלא יוכל לעבור דבכה"ג בשאר עבירות אין מחשבה מצרפת כמ"ש מהרש"א בקידושין דף לט ע"ש ובע"ז מצטרפת דהא אי לא נאנס היה עושה מעשה ונכון ועיין בס' ברכת שמואל פ' עקב דף מג ע"ב תי' יפה על זה הקושיא ע"ש:

ואחת לאחר שיחטא אם שב. וקשה א"כ היינו מדת ונקה. כדדרוש ביומא דף פו הא כיצד מנקה הוא לשבים וי"ל דתרי גוונא תשובה הם חד מפני יראה וחד מאהבה דלא כאלגאזי שנתקשה בזה שם ביומא:

ועוד נוצר חסד בלא לאלפים אינה מדה כו'. קושיא זו נמי לשיטת האר"י לוריא. שמונה י"ג מכילין דרחמי בסיגנון זה. אל א רחום ב וחנון ג ארך אפים ד ה דתרי מידות הם ארך אף לצדיקים וארך אף לרשעים. ורב חסד ו ואמת ז נוצר חסד לאלפים ח ט נושא עון י ופשע יא וחטאה יב ונקה יג ומצאתי בספר חסידים סי' ר"נ מספר כל הענין בדרך אחר. וזהו רחום א וחנון ב ארך אפים ג ורב חסד ד ואמת ה נוצר חסד לאלפים ו נושא עון ז ופשע ח וחטאה ט ונקה י וסלחת לעוננו יא ולחטאתנו יב ונחלתנו יג ע"כ. וזה מסכים עם הפיוט של אזכרה אלהים ואהמיה. ומדי דברי בו זכור אזכרנו מה שאומרים באותו פזמון לפני קונך תחנתנו הפילי חרוזה זו לא ישרה אצלי שנראה כמתפלל לאמצעי. וזהו היסוד חמישי משלש עשרה עיקרים שאין ראוי לעבדם להיותם אמצעים לקרבה אליו אלא אליו בלבד יכונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו: