קרבן נתנאל על ראש השנה יח

ה"ג ואם לאו לא יצא:

אע"ג דרבה ורבא והנך דשלחו לאבוה דשמואל סברי דמצות אינן צריכות כוונה הלכתא כר"ז. אבל רמב"ם בפ"ב מה' שופר פסק כר' זירא ובפ"ו מה' חמץ ומצה כתב דכפאו ואכל מצה יצא. ותי' הר"ן דלא פליגי דידיה אדידיה כו':

ובאידך ברייתא תניא ר' יוסי אומר כו' וה"נ קאמר ר' יוסי בשמעתין ור"י נימוקו עמו. נראה דמייתי הך דר"י דחזרת למימרא דאפי' בירקות דרבנן ס"ל דצריכה כוונה. ועוד לאפוקי מסברת בעל עשרה מאמרות מאמר אם כל חי חלק א' סי' ל"ב ובן לב ח"ב סי' פ"א דהמשמיע צריך כוונה אבל להוציא את עצמו א"צ כוונה לכן מדר"י דהכא לא שמעינן אלא המשמיע לאחרים צריך כוונה ומפני כך נאיד הרי"ף ורבינו מפסק הרמב"ם:

וגרסי' נמי בירושלמי. ובשלפנינו ליתא:

ואע"ג דשנינהו רב אשי. ומוקי מתני' כיון לשמוע והברייתא דקתני נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע דקא מנבח נבוחי: