קרבן נתנאל על פסחים סו

אע"ג דבשבתות וי"ט יכול להוסיף מחול על הקודש ולאכול קודם שתחשך. מכאן ראיה דלא כמ"א בסי' תצ"ד דבליל שבועות אין מקדשין על היין עד צ"ה דכתיב תמימות תהיינה. והקשיתי לשאול לפ"ז מאי פריך מאי איריא ערבי פסחים אפי' ערבי שבתות נמי דאם בע"ש ויו"ט אסור לאכול מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב. אבל קודם למנחה מותר לאכול דזה הוי כשיעור עיכול אע"ג שזמן אכילת שבת ויו"ט הוא מבעוד יום. ומינה בע"פ שאסור לאכול עד שתחשך ה"א שמותר לאכול מן המנחה ולמעלה. וא"כ ודאי צריכה רבה דצריך לאשמעינן ערבי פסחים. ואפי' להפוסקים דביו"ט של עצרת נמי אסור לאכול עד שתחשך. אף לדידהו קשה קושיית תוס' אמאי לא משני דתנא בפסח קאי. ומה שתי' תוס' דמשום פסח לא הוי מניח ערבי שבתות. אמנם לפי מ"ש לא יוכל למתני ערבי שבתות וצ"ע:

ולאכול קודם שתחשך. ובירושלמי דתני ע"ש לא יאכל אדם מן המנחה ולמעלה עד שתחשך. לאו דוקא. או משבשתא היא מכל הלין ברייתות דשמעתין דלא תני בהו עד שתחשך:

פירוש סמוך למנחה. מדברי רי"ף עד הלכה כר' יוסי:

אמאי נקט מקמי תשע שעות. והר"ן הליץ בעדו משום דאף ערבי פסחים בכלל י"ט נקטה הכי. ורבינו ס"ל לדוחק דהא בברייתא דמייתי עלה תני ערב יו"ט וממעט ערב פסח.

מכלל דלא ס"ל כוותיה בהתחלה. והא דקאמר ה"ג דאפי' ר' יוסי לא קאמר. ה"פ דלא קי"ל כר"י אלא להפסקה אבל לא להתחיל. וכ"כ תוס'. ולפ"ז נ"ל להביא ראיה אחרת דאין הלכה כר"י בהתחלה מדפסק ר"י הלכה כר' יוסי בע"ש להפסקה. וקשה אמאי צריך למפסק הא בלאו הכי קי"ל ר"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי. אלא לאורויי דוקא בהפסקה קי"ל ולמעוטי בהתחלה לא קי"ל כר' יוסי:

והא ליתא דא"כ תקשי לך לר"י גופא מאי איצטריך לאשמעינן דאין מפסיקין כו'. ואין בזה השגה לה"ר ישעיה דאיהו מפרש הא דר' יוסי דתני אין מפסיקין אפי' בערב פסח דאין מתחילין כמ"ש הר"ר יחיאל בתוס' ד"ה מכלל דפליגי:

וא"ת כיון דחזינן דר"י בר חנינא ור' יוחנן כו' היכי שבקינהו רב אלפס ופסק כשמואל. ויש ליישב דאזיל הרי"ף לשיטתו בפ' חבית סי' ד' ובפ' הדר סי' כ' דאין הלכה כר"י לגבי תרווייהו רב ושמואל. ומש"ה לענין פורס מפה רב נמי כשמואל ס"ל דאמר שבת קבעה נפשיה ואין הלכה כר"י במקום רבים. אלא שרבינו אזיל לשיטתיה בפ' כירה סי' ד'. ובפ' במה בהמה פסק כר"י לגבי תרווייהו. ומש"ה מתמיה על פסק הרי"ף. ובזה ניחא שבסמוך מיישב רבינו פסק הרי"ף. ומראשית דברי הרי"ף לא יוכל לתרץ הכי. כי ודאי להרי"ף לשיטתיה לק"מ. אלא שרבינו רצה לקיים פסק הרי"ף לשיטתיה:

ורבי יוחנן ור"י בר חנינא בהתחלה איירי ולא בהפסקה. יש תימה היאך אסיק אדעתיה דר' יוחנן בהתחלה מיירי. מדקאמר הלכה ר' יהודה בע"פ ש"מ דפליג ר' יוסי בערב פסח והא ברייתא מפורשת ושוין שאין מתחילין. וע"כ א"א לאוקמיה כ"א בערב פסח. וא"כ ע"כ ר' יוחנן לענין הפסקה איירי וצ"ע רב:

ה"ה דנאסרה עליו השתיה וצריך לברך בורא פרי הגפן קודם קידוש. לכאורה אין סתירה מהך דהירושלמי דמשני התם אליבא דר' יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך ולדידיה א"צ לברך לא המוציא ולא פרי הגפן דלא נאסר עליו האכילה. אבל לר"י צריך לברך המוציא ועל היין. וי"ל דמ"מ לר"י נמי קשה והרי קידוש הוי ברכה הסמוכה לחברתה ועוד דלר' יוסי עכ"פ משתחשך נמי לדידיה אסור באכילה ובאותו זמן צריך לקדש ואי לא מברך על היין ה"ה שאין לברך המוציא.

אבל בורא פרי הגפן שהוא קודם הקידוש בשביל איסור השתיה לא הוי הפסק. רצונו דתרתי בעינן מחמת הזמן שיש איסור לאכול גם עביד מעשה הפסק באמירת קידוש משא"כ גבי יין עדיין לא הפסיק באמירת קידוש ע"כ על אותו כוס שאומר עליו קידוש א"צ לברך בפה"ג. משא"כ בברכת הלחש שזמנו אחר הקידוש. נשמע מן דא כשמקדש על הפת שהסדר הנכון לברך בתחלה המוציא על הפת ואח"כ אומר עליו הקידוש כמו כן מהאי טעמא א"צ לברך המוציא. וכ"כ מ"א סי' רע"א: