קרבן נתנאל על פסחים נא

בן בתירא. ס"ל כר' יהושע דלא אמרי' הואיל וכ"כ תי"ט וא"ל דס"ל דאמרי' הואיל אלא ה"ט דמצוה להפריש מן העיסה דראשית עריסותיכם כתיב. וכ"כ ב"י סי' תנ"ז:

דלא . דהא ר"ע אומר דף מ"ח תפח תלטוש ידיה בצונן לכ"ש שהמים צוננין מעכבין את העיסה להחמיץ:

ואם . וא"ת אף שקרא לה שם תאפה ותשתרי מכח הואיל ואי בעי איתשל עלה כמ"ש רבינו בסמוך סי' ז'. ואין לומר כיון שיכול לעשות בלא הואיל אין לנו לעשות ע"י הואיל. דא"כ אפי' בלא קרא לה שם תטיל בצונן ולא לאפות ולהתיר מכח הואיל דכל חדא וחדא חזיא ליה וי"ל בלא קרא שם שרי בלא הואיל כמו שפירש"י בריש הסוגיא ואע"ג דאיכא חדא דלא חזיא משתרי דכל חדא וחדא איכא למימר הא לאו חלה היא א"נ כשלא קרא שם לא שרי אלא מטעם הואיל. ועדיף משתטיל בצונן שמא לא נזהר יפה משא"כ כשקרא שם הוי תרי הואיל ותרי הואיל לא אמרי'. והקשה מהרש"ל לקמן (פסחים דף מ"ח) יבצע מחדא על כל העיסה ומשתרי בלא הואיל. ותי' שצריך להפריש חלה שלימה. ע"כ לא יפה המה עושים בע"פ שמצרפין בסל כל המצות ומפרישין חצי מצה על המצות:

הסל . ע"כ דברי הרי"ף:

כיון . וליכא למימר דיבצע מכל חדא וחדא דהא קתני ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה. משמע הא אחר אפי' קורא לה שם ומפריש חדא חלה על כל העיסה כולה. וא"ת הכל קשה יבצע מכל חדא וחדא. י"ל דהוא טרחא יתירא. א"נ דמצוה להפריש חלה שלימה כדכתיב תרימו חלה וכ"כ רש"י ויעשה עוגה קטנה אצל גדולה:

משמע . דהא מתני' מיירי כשגלגל כשיעור חלה. דאי בדלית בה כשיעור חלה. מאי קאמר כיצד מפרישין חלה בטומאה. הא לית בה שיעור חלה ותאפה קבין קבין ואל יעשנה החלה בטומאה כדתנן במס' חלה וכ"כ הר"ן והמאור. אך קשה לי אימא איירי בדלית בעיסה שיעור חלה. ואפ"ה בעי צירוף סל כדי להפריש חלה על כל המצות דחיישינן שמא יבואו אח"כ לידי צירוף ונתחייב בחלה ואוכל טבל כמ"ש רבינו בפ"ק דביצה ס"ס י"ג וצ"ע:

אבל . וקשה דהא רבינו גופא כתב בפ"ק דביצה סי' י"ג וז"ל ומיהו מוקף ודאי לא בעינן מדשרי אוכל והולך ואח"כ מפריש וי"ל דהכא קאי לפרש דברי ר"א וחנא בא"י קאי דבעינן מוקף. והתם איירי בחלת ח"ל. ועי"ל דהכא איירי בשתי עיסות שיש בכל א' כשיעור ורוצה להפריש מא' על חבירו דבזה בעינן מוקף. והתם בביצה מיירי כשלש עיסה אחת שיש בו כשיעור ומחלקה למצות אז לא בעינן הקפה. ט"ז סי' תנ"ז:

מדאמר . לפי מ"ש רבינו בהלכות חלה דנגיעה בעי קשה הא בתנור צריך ליזהר שלא יגעו מצות זו בזו בעודן לחין. כמ"ש רמ"א ס"ס תס"א וא"כ אמאי א"ר יהושע התנור מצרפן ומכאן ראיה שבדיעבד מותר אם נשכו זה בזה דחום התנור שולט למטה וכ"כ מהרש"ל בשו"ת סי' נ"ז שהביא ראיה לדין זה ויש לדחות ראייתו כמ"ש הוא בעצמו שיש קצת סעד ע"ש. אבל ראיה זו ראיה נכונה:

ובמקום שיש כהן קטן שלא ראה קרי. או קטנה שלא ראתה נדה. ואי ליכא קטן וקטנה לא תקרא לה שם עד שתאפה ולכי נפק יומא טבא שרפינן לה. הרי"ף:

ובמקום שיש כהן קטן. אבל כשאין במקום כהן קטן לא שרי מטעם הואיל ומקלעי אורח כהן דלא שכיחי:

ואסיקנא היינו הא דקאמר רמי בר חמא הא דרב חסדא ורבה מחלוקת ר"א ור"י היא. ורש"י פי' דפליגי בהואיל אי בעי בצע מכל חדא וחדא. אבל הרי"ף ורבינו מפרשי דרמי בר חמא ס"ל דפליגי בהואיל איתשיל כתחלת הסוגיא לפירש"י. אך קשה לי אי פליגי בהואיל איתשיל היאך תמצי לומר דרב חסדא כר"י. הא אמרי' לקמן (פסחים דף ס"ב) דרב חסדא סבר דלחומרא אמרי' הואיל ור"י אפי' לחומרא לא אחרי' הואיל:

ורבי פסק. עי' בפ"ב די"ט סי' א' מ"ש בזה. וא"ת# אימא טעמא דר"א לאו משום הואיל אלא היינו טעמיה דס"ל טובת הנאה ממון. וי"ל דס"ל לרי"ף ורבינו להלכה ט"ה אינו ממון ואנן קי"ל כר"א והוי קשה הלכתא אהלכתא. ועי' מ"ש סוף פרק האיש מקדש שמכאן מוכח נמי שמ"ש רבינו שם וכן הלכה הוא ט"ס:

אמר רבה קבא. וגי' בש"ס אמר רב ועי' מ"ש בפ' כל שעה סי' ט"ו:

ונהי . דאם אמרו בזריזין יאמרו בשאין זריזים כדקאמר לעילדף ל"ו:

דכתיב . ה"פ אפי' כשהלחם הוא בסל וראוי לאכילה תרימו חלה. וסייעתא מן האי קרא לא מצינו בשום פעם בש"ס:

תני . בתוספתא שלנו ליתא. ואפשר שכוון להך ברייתא דמייתי ת"ר סידוק כקרני חגבים דברי ר"מ זה וזה האוכלן חייב כרת אתאן לר"מ:

סדקין מלמטה. ע"כ דברי הרי"ף:

דכיון דלא תני הא דר"מ לעיל כי הכא בל' חכמים. דהכי ה"ל למתני ואיזהו שיאור כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו והאוכלו לוקה:

חזרנו . וא"ת למה נפקא מיניה לדידן הא לר"י מ"מ שיאור לר"י אסור באכילה כמ"ש לעיל (פסחים דף מ"ג) מדקתני ונותנו לפני כלבו אתאן לר"י. וי"ל דנ"מ לר"מ אסור בהנאה ועובר בבל יראה. אבל לר"י אינו עובר ומותר בהנאה לתת לפני כלבו: