קרבן נתנאל על פסחים כא

ואי . לקמן (פסחים דף ל"ו) מסיק כעין תורא שפיר דמי. ופי' הרי"ף ששינה צורת הפת ורש"י פי' דבר מועט כעין חורא דאכיל מיד בבת אחת:

דחייש לפקיעה. משום דמתלבן בפנים ולא מבחוץ:

והראשון . וקשה א"כ מאי פריך אלא קדירות של מקדש אמאי אמר רחמנא ישברו נהדרינהו לכבשונות. ומאי פריך חזרת כבשונות הוי כמו שבור וצ"ע. והר"ן כתב ז"ל ותי' ר"ת דכי האי גוונא לא מקרי יוצא מידי דפיו דלאחר היסק הרי הוא ככלי חדש ומיהו במקדש אית להו תקנתא בהכי אבל לדידן לא דחייס עלייהו דלמא פקעי ע"כ ודבריו ג"כ תמוהים א"כ מאי משני אין עושין כבשונות בירושלים. אם במקדש לא חיישינן דחייס עלייהו. א"כ אמאי ישברו יתלבנו בהיסק תנור מבלי חזרת כבשונות וצ"ע:

מכאן . שמא תחת החלודה יש איסור ממש והחלודה מכסהו אבל לפעמים שיש שחרות או שום כתם וא"א להסירם משש לגמרי יכול להגעילו. ט"ז. ומש"ה מסיים רבינו הלכך סכינין כו':

ואין . והא דמחלק בירושלמי בין סכינים גדולים לקטנים הא בקטנים עצמם יכול לחלק. אלא דבסכינים גדולים דרך לעשות בהם גומות כן כתב רבינו שלהי ע"א סי' ל"ג:

בורמי דגללא. פי' כלים של שיש:

השפודין והאסכלאות מלבנן. מדהביא הרי"ף ורבינו כאן משמע דמשום איסור חמץ נמי צריך ליבון וכן משמע עוד מדברי רבינו סוף סי' זה. וכן הוא להדיא בתשובותיו וקשה הא תניא גבי קדשים השפוד ואסכלה מגעילן ברותחין וצ"ל דשאני קדשים דהיתרא בלע דכדבלע עדיין אין שם נותר עליו. אבל חמץ שמו עליו כמו אחר זמן איסור חמץ. כמו שהביא הר"ן סברא זו בשם הרמב"ן. א"כ הא רבינו בסמוך לא ס"ל סברא זו דקאמר קודם שעה חמישית מותר להגעיל אפי' בן יומא ומשום דהוי נ"ט בר נ"ט וכולה היתר כמו דגים שעלו בקערה כו' ובקושיא זו נבוך בס' פרי חדש א"ח סי' תנ"ב והניח בצ"ע ונראה דרב אשי שלהי ע"ז דף ע"ו דמחלק בין היתרא בלע לאיסורא להגעיל נמי סברת רב פפא האי קריד והאי לא קריד אלא שנאיד מתירוצו דהא סתמא קתני השפוד ואסכלה מלבנן באור אפי' דידעינן דנכרי כל שעתיה מבשל בהו. אבל גבי חמץ אע"ג דהיתרא בלע הטעם נדבק בו ומתקשה הבליעה ואין נוח לפלוט. משא"כ בקדשים היתרא בלע ולא קריד ונוח לפלוט ותרתי בעינן. מה שאין כן באיסור אינו קריד או חמץ קריד אף דהיתרא בלע אסור ודו"ק:

ומפרש . וא"ת הלא נגד שפת היורה יש ששים ביורה ולבטל בששים כמו שאמרינן בכלים וי"ל כיון דנוכל לתקן ע"י גדנפא הוי כמו לכתחלה ואין מבטלין איסור לכתחלה משא"כ לגבי הכשר כלים הוי כמו דיעבד:

בעוד . כדאמרי' גבי סימנין בפרק הכל שותטין דף ח' וכן הוא ברוקח סי' ר"נ ורבינו ס"ל דאינו דומה דבית שחיטה אינו רותח כל כך משום הכי אין לו כת לבלוע. אבל על ידי בישול יש לו כח להפליט ולהבליע בפעם אחת.

הלכך . ויש לדקדק מאי אהני הגעלה והלא אין במים ששים כנגד היורה והמים הנפלטין ממנה נתערבין במים שביורה ונותן בהם טעם ונעשו כולן חתיכה דאיסורא וחוזרין ונבלעין ביורה ורבי' שלהי גיד הנשה סי' ל"ח משום קושיא זו הסכים לפי' ר' אפרים דלא אמרי' חתיכה נ"נ אלא בבשר וחלב ולא נעשו המים נבילה ומעט איסור הנפלט מן היורה חוזר ונבלע בתוכו ומגעילו שנית ואותו מעט איסור בטל בששים במים ע"כ וכאן שלא הזכיר רבינו שצריך להגעיל ב' פעמים. כי מה שמרתיחין עוד היורה להגעיל בה זה עולה להגעלה שנית:

ומגעילה ברותחין ע"י גדנפא. כמו שמפרש בהגעלה שניה וסובב שפתה בטיט ומגעילה כמשפט הראשון. וזה שהזכירו בהגעלה שניה טפי מבהגעלה ראשונה לרבותא דבראשונה פשיטא דבעי גדנפא ולא סמכינן אניצוצות דלא דמי ניצוצות דחדא שעתא לניצוצות דכולה שתא. אבל בהגעלה שניה אידי ואידי ניצוצות דחדא שעתא נינהו ואפ"ה בעי גדנפא דשמא לא נזדמנו ניצוצות בשניה אמקום ניצוצות דראשונה:

מים . פי' דבראשונה צריך ליתן מים ביורה כשיעור כל היורה מלא עד שפתה כדי שיוכשר ע"י גדנפא. אבל לאחר שהוכשרה ובא להגעיל כלים בתוכה א"צ למלא מים כשיעור הראשון עד שפתה אלא נותן מים כפי רצונו. ובתנאי שיהא במים ששים נגד כלי שמגעילין בו. ב"ח:

שאם . כלומר אם הגעיל בהיורה כשינוחו המים מן הרותחין צריך ליטלן הכלים ולשוטפן בצונן ואח"כ מגעיל פעם שנית:

ואח"כ . פי' אם רוצה להגעיל עוד כלים מטעם כיון שנחו המים מרתיחתן אסור להרתיחן פעם שנית כיון שנחו מרתיחתן בלעו המים ונאסר היורה. ותימה מאי איכפת אם בלעו הלא יש ששים במים נגד כל כלי וכלי. וליכא למיחר דהגאונים איירי בדליכא ששים דא"כ מאי מהני הכשר יורה בתחלה דאכתי איכא חשש דפליטת כלים הראשונים תאסור את האחרונים שמגעילין בה אח"כ וכ"ת אגב דטרודין לפלוט לא בלעו א"כ לגבי יורה נמי נימא הכי ודברי ב"י תמוהים שמפרש בדליכא ששים וחזרתי על כל צדי צדדים ואין לי אלא דהגאונים הצריכה הגעלה שנית דגזרינן משום שמא יגעיל לפעמים בדליכא ששים אלא שלגבי כלים א"א לגזור דא"כ צריך להגעיל כל כלי וכלי בפני עצמו וזהו מן הנמנע. ולא עוד אפי' כלי בפני עצמו לא מהני הגעלה בשאין בו ששים דבולע מפליטת עצמו. משא"כ ביורה שיש אפשרות להגעיל לא נמנע מזה. והוא הטעם שאם נח מרתיחה אסור להרתיח פעם שנית ולהגעיל בו דגזרינן משום שאם אין במים ששים. א"נ דמספקא להו אי אמרינן לגבי דבר בלוע חוזר וניעור כיון דדבר הנטעם הוא או לא ועיין מ"א סי' תנ"ב ס"ק ו'. ומ"מ כשיש ס' נגד הכלים שרי להגעיל אף מאה כלים זה אחר זה דלגבי כלים יש עוד ספק שמא לא בלעי כלל אגב דטרודין לפלוט וא"כ ס"ס הוא שמא לא בלעי ואת"ל שבלעו שמא לא אמרי' חוזר וניער א"כ הפליטה בטל בס'. משא"כ כשנח היורה מרתיחה ודאי בלע ולא נשאר לנו אלא חד ספק שמא חוזר וניער ולא הוי ששים. מש"ה צריך להגעיל פעם שנית:

וסובב . ועי' סי' תנ"ב בט"ז ס"ק י' מסיק דלכתחלה כשבא להכשיר היורה לא צריכין גדנפא. והא דקאמר כמשפט הראשון אהגעלה קאי ע"ש. וכל דבריו פרוכים דא"כ אמאי קאמר את"כ מרתיח בה מים רותחים בלי שיעור בתחלה נמי יוכל ליתן מים רותחים בלי שיעור שא"צ להיות מלא אפי' אצבע או ב' פחות דהמים המה ששים נגדם כמו שאמרי' גבי שפתה אצ"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה א"כ גבי שפתה נמי ניחוש שמא יעלה הרתיחה ניצוצות על שפתה ולא על מקום הניצוצות הראשונים ויחזרו לתוך המים וכ"ת שבטל בס' הלא אין מבטלין לכתחלה וע"ק שיטת הגאונים יהיה דעת שלישית דהא לפירושו כיצד מגעילה אינו קאי אהגעלה ראשונה כשרוצה להגעיל בה דלדידיה לא צריך גדנפא:

דאם . ובשלהי ע"ז כתב רבינו עוד שם וז"ל ויש שרוצים להתיר להגעיל אפי' כלי בת יומא אע"פ שאין ששים במים ובלבד שישים הכלי למים בשעה שהן רותחין ומביאין ראיה מפ' כל הבשר כו'. ולאו כלום הוא דלא שייך לומר בשמנונית המתערב עם המים דודאי בכל מקום שהמים נבלעים השמנונית נבלע עמהם דדבר לח המתערב אינו נפרד זה מזה וגם אחר שינוחו המים מלבלוע כל פליטת הכלי שגמר הכלי כל פליטתו הדר בלעי וגם אין סברא לומר דכי היכי דאמר מבלע בלע מפלט לא פליט מה שבלע ה"נ מיפלט פליט מיבלע לא בלע מה שפלט כי הכל מתערב עם המים ונבלע וגם אחר שנח בלע ע"כ ועיין בתוס' פ' כל הבשר (חולין דף ק"ח) ד"ה שנפל:

כל . והא דיש מרבותיו אמרו אכתי איכא חשש דפליטת כלים ראשונים תאסר את הכלים שמגעילין בה אח"כ עדיפא ה"ל לומר אפי' כלי ראשון תאסר מפליטת עצמו. י"ל דמזה אין להוכיח דאמרי' הך סברא דכיון דטרוד לפלוט לא בלעי אלא נגד פליטת אותו כלי עצמו. אבל כשהיורה הוא בן יומו י"ל כנגד פליטתו אין להגעיל בה כלים דכנגד פליטת אחרים לא אמרי' הך סברא כיון דטריד לפלוט לא בלעי:

אם . ובשלהי ע"ז כתב רבינו טעם אחר וכולה היתר כיון שנפגם הטעם משום דהתם כלי של איסור הוא וכולל אפי' בלוע מבשר וחלב ואם הוא בן יומו ואין בו ששים המים כולה נעשה נבילה משא"כ הכא לגבי איסור חמץ דלא אמרי' נעשה נבילה כמו שמסיק רבינו סוף פ' ג"ה א"כ הבלוע דבר מועט הוא. וע"ש במ"מ שלא הרגיש בזה ועי' מ"ש הש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ב:

וגם . היינו הכשר כלים לפסח כמ"ש בס' חסידים בעל תורה הבקי בהגעלה הוא יגעיל היינו לאחר שש. משא"כ הכשר כלי כל השנה שמסור לכל. ומש"ה בשלהי ע"ז השמיט רבינו שם היתר טעם זה:

דמותר לאכלו בכותח. דג' נותנין טעם הם בשר לקערה וקערה לדגים ודגים לכותח:

נתבשלו לא. דאפי' ג' נ"ט בבישול אסור וכן כתב רבינו בפ' כל הבשר סי' ל':

ולכך . והך דתוספתא משבשתא היא מדלא עריב ותני בהדי יורת קומקמין בברייתא שלהי ע"ז ומייתי רבינו לעיל בסי' זה. ומ"מ צ"ע אדרבה נידק מסיפא בהיפך דתני שפודין ואסכלאות ולא חשיב טיגון: