קרבן נתנאל על פסחים קא

שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסח. מיגו דחייל אמצה בשאר ימות השנה חיילא נמי אמצות מצוה. והקשה המאור דבפ' שבועת שתים דף כ"ד משמע דשבועה אינה חלה לבטל מצוה אפי' בכולל. ותירצו התוס' שם והר"ן כשהשבועה לבטל המצוה בשב ואל תעשה כמו הכא אז חיילא בכולל. והתם לעבור על התורה בקום עשה כגון שאמר שבועה שאוכל נבלות ושחוטות אע"ג דהוי כולל לא חייל אנבלות כיון דלבטל מצוה הוא. ונראה שמפני זה מייתי הך דספרי כאן דמשם נשמע דנזירות חל על יין מצוה בכולל כיון שהוא בשב ואל תעשה. אבל קשה דהא נזירות נדר הוא כדתנן בנדרים דף י"ז יש נדר בתוך נדר אמר הריני נזיר היום כו'. ובנדרים בלא כולל חל על דבר מצוה כרשות. ועל דרשת הספרי לא קשה. דאיכא למימר כיון דאמר הריני נזיר שאוסר עצמו מן הדבר כמו לשון שבועה דאסר נפשיה על חפצא ה"א דלא חלה נזירות. משא"כ נדרים שאסר חפצא על גופו ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו. אבל לאחר שכתבה התורה מיין ושכר סבר התנא דנזירות נמי נדר הוא ודאי קשה על הרי"ף ורבינו:

לאסור יין מצוה כיין הרשות. מוקמינן בנזיר דף ד' כגון שאמר שבועה שאשתה יין וחזר ואמר הריני נזיר. אבל יין קידוש והבדלה וארבע כוסות מדרבנן הם ולא צריך קרא:

אביי הוה יתיב קמיה דרבה והוה מנמנם. לפי' רבינו דקאי ר' יוסי אנתנמנמו מקצתן צ"ל דאביי אכל עמהם ולפי' רמב"ם דקאי ר' יוסי אנתנמנמו כולן. צ"ל דאביי לא אכל עמהן. ב"י: