קרבן נתנאל על נדרים ה

דהלכה כרבנן. וק' הא רבינו לקמן פרק ואלו נדרים סי' א' מסיק דהלכה כר"י דאין יכול להתיר נדר אשתו. וי"ל דר"א ממיץ ס"ל דהלכה כרבנן. ואף לשיטת רבינו דהלכה כר"י דביתהו דרבינא לאו כולה נשי דינא גמירה וסברה היא דהלכה כרבנן:

להביא הדברים לפניך. הלשון אין מכוון דפתח בלשון כשלישי המדבר וסיים שאביא הדברים לפניך. כמדבר בעדו. וע"ק אי רבינא שאל לרב אשי אודות אשתו א"כ כשהשיב לו אי מכנפין אינה פרסום כ"כ אינה מקפדת. א"כ הרי רב אשי חכם מומחה דהרי רב מובהק וגמיר הוא כמ"ש רבינו בפרק שלישי סי' ג' דלא בעינן סמוך אמאי לא התיר רב אשי לחוד נידרא דדביתהו. וצ"ל דודאי מקפדת היא לגלות נדרה בפני רב אשי אדם גדול כמוהו. ולא התיר רב אשי אלא בפני שלשה הדיוטות מכונפין. ולפי הנחה זו ע"כ צ"ל כשבא רבינא לשאול לרב אשי. לא שאל על אשתו אלא על נדון בעל ואשה אחרים. וא"כ צריך להגיה וכצ"ל היתה מתביישת להביא הדברים לפניך:

ואסיקנא דאתיא כר' יהודה כו'. וקשה דטפי הוי ליה לשנויא קמא דלר"מ מחלק בין נדר לנדבה ואתיא מתני' כר"מ דהא בכ"מ אוקי סתם מתני' אליבא דר"מ. ונראה שלמד זה מסוגיא דריש חולין אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי נודרין ונודבין לכתחלה בתמיה והא כתיב כי תחדל לנדור כו' עד ואפי' ר"י לא קאמר אלא בהרי זו אבל אמר הרי עלי לא. ש"מ דרב אשי ס"ל תי' בתרא לעיקר והיינו טעמא כמ"ש תוספת שם דלשינויא קמא אפי' בנדבה נמי שייך תקלה ועוד הקרא כי תחדל לנדור משמע טפי כשינויא בתרא ע"ש וכן בירושלמי מוקי מתני' כר"י ולשיטת הרמב"ן שהביא שם בחידושי רשב"א ניחא טפי שאומר דר"מ ור"י לא פליגי דתרוייהו מחלקין בין נדר לנדבה ומשמעות דורשין איכא בינייהו ע"ש וכן מוכח דקאמר ואי בעית אימא אפילו תימא ר"י כו'. משמע דמתני' אתיא בין לר"מ ובין לר"י: