קרבן נתנאל על מגילה מה

אבל לא נביאים וכתובים. הכא משמע דנביאים וכתובים שוין לענין הנחה. וכמו לענין עילוי דקתני מתני' ספרים לוקחים תורה משמע דכתובים ליכא עילוי לגבי נביאים דשוין הם ובפ' י"ט כ"ג מסיק רבינו שהגאונים מסורת בידם דכתובים קודמין. וצ"ל דודאי לענין קדושה שוין הם. אך בכל מקום שתקנו חכמים לומר פסוקי נביאים וכתובים. משום כבודו דדוד הקדימו לכתובים כמ"ש רבינו שם אולם היכי שחכמי תלמוד מזכירים הקדימו לנביאים שהמה ראשונים בזמן כדתני שילהי מכילתין כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ועי' מ"א סי' קנ"ג ס"ק ב':

אפילו ישן ליקח בו חדש. היכי דכתוב ס"ת חדשה ומונח ביד סופר לאפרוקי קאי בספיקא בשמעתין דהך מימרא דרבי יוחנן איכא לאוקמי משום פשיעותא. ורבינו מסתם לן סתומי דכל כי האי גוונא מנקט לחומרא עדיף. וכתב הר"ן מדקא מבעיא לן בס"ת משום דליכא לעילוי משמע הא היכא דאיכא לעילוי מעלינן. וב"י בשם מהרי"א כתב בסי' קנ"ג מדכתב הטור אבל להורידן מקדושתן לא. משמע דלא קפיד אלא להורידן אבל לקדושה כיוצא בו מותר למכור. ועפ"ז הביא בש"ע בסי' הנזכר סעיף ד' אם מותר לקנות קדושה כיוצא בו יש אוסרין ויש מתירין. וצדקו דברי הב"ח שם ס"ק ב' שכתב על הב"י שכתב דפלוגתא היא ואינו דלא פליגי דודאי לכתחלה כ"ע מודו שאסור למכור כדי לקנות קדושה כיוצא בו. אבל בדיעבד אם מכרו בב"ד כ"ע מודים דמותר לקנות בדמים קדושה כיוצא בו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ומ"א ס"ק ד' נכנס בדוחק ליישב היש מתירין הוא דעת הרמב"ם ע"ש. ובמ"כ לא עיין בכ"מ פי"א מהל' תפלה. וז"ל הוא סובר דוקא ס"ת שאין לה מעלה יתירא. אבל היכא דאיכא לעילוי מעלינן דוקא ע"כ. ותו דלא אישתמיט בשום דוכתא בבית יוסף שהזכיר דעת הרמב"ם דבשוין מותר. ואיך יכתוב יש מתירין בקצר מה שלא הביא בארוך. וביותר קשה דלדברי מ"א צ"ל מה שכתב הב"י דלהרמב"ם אין מוכרין בהכ"נ אפי' לקדושה חמורה. היינו כשאין להם בהכ"נ אחר. זה הדבר אין לו שחר. דאם כדבריו לא הקשה ב"י מידי ארמב"ם ממתני' דהמתני' איירי שיש להם בהכ"נ אחרת מש"ה מותר למכור אבל הרמב"ם איירי כשאין להם בהכ"נ אתרת אלא זו שבנו וגמרו מש"ה אסור למכור אפי' לפדיון שבוים ואם תקשי לך ממה שכתב הרמב"ם בפי"א מה"ת בני הכפר שרצו למכור בהכ"נ שלהן כדי לבנות בדמים אחרת משמע שהוא סובר דבשוין מותר. י"ל דהתם מיירי שאותה בה"כ אחרת. עילוי היא בבנין ובשיעור:

ולישא אשה. קאמר בתלמודא משום דכתיב לשבת יצרה. והא דלא קאמר משום מצות פו"ר. י"ל דלרבותא נקטי אפילו היכא דקיים פו"ר. או לכלול להשיא יתומה דאינה מצווה על פו"ר אבל לשבת קרינן בה ועי' בא"ה בב"ש סי' א' ס"ק ב':

אבל התנו שבעה טובי העיר. וקשה אמאי נקט והותירו הא שבעה טובי העיר אפי' כולה דמי מותר אפי' למשתי שיכרא כמ"ש רבינו לעיל סוף סי' מ"א. וי"ל לדיוקא דבלא ז' טובי העיר אפי' במותר בעי שבעה טובי העיר דס"ד דאם קנו מן הדמים דבר קדושה והותירו דמותר לעשות מן המותר כל מה שירצו קמ"ל דלא. תוספות: