קרבן נתנאל על מגילה לז

אלא חזן הכנסת הוא הקורא. ובפ' אין עומדין סי' י"ז ז"ל ובערוך פי' חזן ש"ץ וטעות הוא דחזן הוא המתעסק בצרכי בית הכנסת. וש"ץ הוא המוציא את הצבור ידי חובתם בתפלה. ראיתי בפ' אלו נאמרין בס' באר שבע שמתמי' הפלא ופלא על רבינו. כי ברמב"ם פי"ד מהלכות תפלה פי' דש"ץ היה קורא לכהנים וא"כ גם על הרמב"ם היה לרבינו להשיב עליו. גם בלחם חמודות פ"ה סי' נ"ד כתב ג"כ בשם הרמב"ם שש"ץ קורא אותם ואומר להם כהנים. ומי שמעיין יפה ברמב"ם אדרבא משמע שהקורא היה אחר ולא הש"ץ ואסמוך על המעיין. תו הקשה דמצינו חזן שהוא ש"ץ דתני בתוספתא שהביא רבינו לעיל סי' כ"ז חזן העומד לקרות כו' וטעות הוא בידו כי הוא סבר מאחר שבזמנינו הש"ץ הוא הקורא בתורה. ואינו דבזמן התלמוד העולים היה קוראים בעצמם. אך חזן הוא המתעסק בצרכי בית הכנסת הוא היה קורא לשבעה גברי. וזהו פי' התוספתא חזן שמש העומד לקרוא מי ומי שיעלה לפרשיות ותדע דהא המחבר הזה מחלק בין סתם חזן לחזן הכנסת הוא המשמש ובתוספתא איתא להדיא חזן הכנסת והדברים ברורים:

אבל שליח צבור המפסיק עבירה הוא בידו. כל זה בימיהם מיד כשיסיימו ברכת הודאה לא היה אומר אלהינו ואלהי אבותינו אבל עכשיו שהורגלו לומר אלהינו כו' ברכנו בברכה עד כהנים ואומר כהנים בקול רם כדי לקרות ואומר עם קדושיך כאמור. אין זו כהפסקה. כ"כ תוס' בפ' אין עומדין (ברכות דף ל"ד) אפי' לפי' ר"ת. וכן נוהגין:

משום דברכת כהנים צורך תפלה הוא וכן כו'. לפי' שהיא היא התפלה שעוסק בה והכהנים מברכין עכשיו במקום שנתקן בתפלה ולפיכך צורך תפלה לענות אמן ולהקרות להם מלה במלה:

עד שיכלה הדבור. היינו מה שקורא כהנים:

ואין הכהנים מתחילים בברכה אחרת. היינו יברכך. ועי' ב"י מה שהקשה על הר"ן: